"לא תשנא את אחיך בלבבך"(ויקרא יט יח). אדם עשה לך רעה גדולה, הדבר הטבעי ביותר הוא שתשנא אותו. אומרת התורה "לא תשנא.. הוכח תוכיח את עמיתך". עשה לך משהו רע, תוכיח אותו. לא מספיק מה שיש לך עליו בלב, אתה עוד צריך ללכת לדבר איתו על זה. ואומר הרמב"ן "כי בהוכיחך אותו יתנצל לך, או ישוב ויתוודה על חטאו ותכפר לו". הוא חטא כלפיך ועליך לעשות מה שאתה יכול כדי להתפייס איתו.
ואם זה לא מספיק מוסיפה התורה בפסוק הבא איסור נוסף, "לא תקם ולא תטר". התורה אוסרת עלינו לא רק לשמור שנאה בלב אלא גם להשיב לאדם כגמולו על הרע אשר עשה לנו. ולא רק להשיב אלא אפי' להזכיר לו אני עושה עמך טובה למרות הרעה שעשית איתי. אין ספק, ציווי קשה מאד! ולא רק זה, אלא אני מצווה לעשות לו טובה תחת רעה זו שעשה לי. שהרי הפסוק מסיים "ואהבת לרעך כמוך". לכאורה ניתנה תורה למלאכי השרת!
הרמח"ל במסילת ישרים עומד על ציוויים אלו, "גם השנאה והנקימה קשה מאד לשימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם, כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול, והנקמה מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה." ומוסיף הרמח"ל ומתאר מיהו ומהו אותו אחד שיצליח לעמוד במצוות אלו. "על כן לשיהיה בכחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מידותיו, ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה, ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה – חזק ואמיץ הוא. והא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המידות הללו, לא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם". וכדי שלא נחשוב לרגע שאכן ניתנה תורה למלאכי השרת, מסיים הרמח"ל, "אמנם, גזרת מלך היא, והמקראות גלויים באר היטב, אינם צריכים פירוש, "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לא תקום ולא תטר את בני עמך".
הרמח"ל נותן לנו כאן יסוד לכל התורה. נכון יש דברים שהם קשים ואפי קשים מאד. אבל עם גזרת מלך הם, אינם צריכים פירוש אלא עשייה!
והדוגמאות רבות. קשה ללמד זכות, במיוחד עם העוול נעשה כלפיך? – "בצדק תשפוט עמיתך"! קשה לחשוב על השני? – "ואהבת לרעך כמוך"! קשה ללמוד תורה? – "ודברת בם" "והגית בו יומם ולילה"! קשה לקום לתפילה בזמן? – בשכבך ובקומך – זמן קריאת שמע! קשה להתפלל במניין? - זה ציווי חז"ל! קשה לקדש עצמנו במותר לנו? – קדושים תהיו!
אומר לנו הרמח"ל, אף אחד לא אומר שזה תמיד קל לקיים את המצוות, אבל זה תמיד ציווי מלך.
המצוות הללו שמזכירה התורה הם חלק מרשימה של מצוות שנאמרו בהמשך לתחילת הפרשה "קדושים תהיו". רש"י מפרש שזה המשך של הפרשה הקודמת, איסורי עריות. אך הרמב"ן ועוד מפרשים, מבארים את הפסוק כתחילת פרשה המצווה להיות קדושים כמו שנאמר לפני מתן תורה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". איך על ידי הרחקה מהתועבות, ועל ידי קיום המצוות שבהמשך הפרשה, בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ומוסיף הרמב"ן שציווי זה נאמר גם על מצוות דרבנן כמו מים ראשונים ומים אחרונים. וזה מה שמסיים הפסוק "כי קדוש אני ה' אלוקיכם". אני קדוש, ואתם בני ועבדי תהיו גם אתם קדושים תהיו גם אתם מרוממים.
"אשר קידשנו במצוותיו וצוונו" אנו אומרים לפני קיום מצוה. כי המצוות ניתנו לנו כדי לקדש אותנו. "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". "לזכות" מלשון "זיכוך".
בפרשת ציצית נאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" וההמשך "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". איך ניצלים מהלב והעיניים שני סרסורי העבירה? על ידי זכירת מצוות ה' ועשייתם.
הרבה לנו הקב"ה מצוות כדי שנזכך את עצמנו. איך? על ידי שנהיה עסוקים במצוות, לא נתור אחרי לבבנו ואחרי עינינו. וזה כולל את כלח תחומי החיים ואת כל שעות היממה. שמירת שבת, יראה מאב ואם. לא לפנות אל האלילים – אל כל האלילים גם של דורנו. מצוות של עסקים – גניבה, כחש, שקר, מידות ומשקלות. מצוות שבשדה – לקט וערלה. לשון הרע ורכילות, לימוד זכות, אישור שנאה, נקימה ונטירה. וכן הלאה כל הפרשה. כל רגע ורגע מחיינו בו אנו עסוקים בשמירה ובקיום מצוות, אנו גם נמנעים מעשיית עבירות. ובזה אנו מתקדשים. מתקדשים בעצם קיום המצוות ומתקדשים כדברי רש"י בזה שאנו "פרושים מן העריות ומן העבירה".
