בתחילת הפרשה מביא רש"י את המדרש המסביר למה נסמכה פרשת המנורה לחנוכת הנשיאים "כשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה בהם לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק את הנרות ומטיב בבוקר ובערב".
ובהמשך הפרשה " ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח... ויאמרו האנשים ההמה אליו, אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'..."
אם היו אומרים לנו אתם פטורים ממצווה אחת, אתם פטורים משמירת שבת אחת, מתפילה אחת, איך היינו מגיבים? איך אנו מגיבים כשיש סיבה מוצדקת יותר או פחות לאי אמירת תחנון – ברית, חתן או יארצייט? בדרך כלל נשאל "לא יכולת לעשות זאת ביום שני או חמישי" שנרוויח תחנון יותר ארוך.
אהרון הכהן לא נצטווה להביא קורבן לחנוכת המזבח, אז מה? חסרות לו מצוות? במיוחד שבתור כהן וכהן גדול יש לו כמה וכמה מצוות יתרות על כלל ישראל. אותם אנשים שלא יכלו לעשות הפסח, היו פטורים מהקרבת קרבן פסח. למה נגרע???
"רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (משנה מכות כ"ג ב'). הקב"ה אוהב אותנו? רוצה שיהיה לנו טוב? שיקל עלינו, ייתן לנו שבע מצוות כבני נח וגמרנו. כך גם יש סיכוי שנחטא פחות. אבל זה מה שאומר לנו התנא, הקב"ה רצה לזכות אותנו ולכן נתן לנו יותר מצוות.
הרמח"ל בתחילת מסילת ישרים "והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה הוא באמת העוה"ב. אך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צוונו עליהן הא-ל יתברך שמו".
כן! הקב"ה רוצה לזכות אותנו בעוה"ב ולכן הרבה לנו תורה ומצוות בעוה"ז. וכבר הרחבנו על מורכבותו של האדם מגוף ונשמה. הגוף מהאדמה ולכן שואף להגיע למקורו וכל הנאותיו הם הנאות חומריות. הנשמה לעומת זאת חלק אלוק ממעל חצובה מתחת כסא הכבוד. וגם היא נמשכת אל מקורה וכל הנאותיה הן הנאות רוחניות. ושם הבורא את הנשמה בתוך הגוף כדי שאם ההתמודדות הזו בין החומר לרוח ימלא האדם את ייעודו, יקדש את עצמו ויוסיף לעצמו עוד ועוד מצוות שיזכו אותו לעינוג הגדול מכל העינוגים בעוה"ב.
"בשעת פטירתו של אדם, אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלה תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות פרק ו' משנה ט'). כשאדם מגיע לפני ב"ד של מעלה, מה הוא יביא איתו? את הכסף והעושר שהוא צבר בשנותיו עלי אדמות? את כל התענוגות וההנאות שהוא הקפיד עליהם בעוה"ז? או שמא יראה שם את כל המצוות שהוא עשה, את כל הקשיים והניסיונות שהתמודד איתם בהצלחה?
כשהתפללנו במניין שלא אמרו בו תחנון אנחנו יכולים להתייחס לזה כרווח נקי של חמש עד עשר דקות שבהם נוכל "לעשות" עוד קצת כסף, נוכל להספיק עוד קצת שיחות על נושאים העומדים ברומו של עולם אחרי התפילה. אבל אנחנו יכולים גם להתייחס להפסד הקרבה לקב"ה שהפסדנו, על עוד שיפור וקידום של עצמנו שפספסנו. דרך אגב אם היינו מודעים למה שכתוב בספרים הקדושים על אמירת תחנון, היינו רצים להשלים זאת במניין אחר או לפחות משלימים אחרי התפילה.
כשמבקשים מאיתנו חסד, עזרה, הלוואה כשלא נוח לנו, אנו יכולים לראות את הפסד הזמן והנוחות שכרוך בזה. ואנחנו יכולים לראות בזה הזדמנות לשיפור המידות, הזדמנות לאסוף עוד מצוות ומעש"ט שילוו אותנו בהמשך.
אנחנו נוהגים ברכב ועומד בצד אדם שמבקש טרמפ. אנחנו יכולים לחשוב על שעת הרוגע והשקט שיכולה להיות לנו אם ניסע לבד. אנחנו יכולים לחשוב על שיחות הטלפון שלא נוכל לערוך אם ניקח אותו איתנו. אבל אנחנו יכולים גם לחשוב על הנוסע שיגיע יותר מהר הביתה וישמח את אישתו ואת ילדיו. על האברך שיגיע יותר מהר לכולל ויספיק עוד כמה דקות של לימוד. ושוב לראות בזה הזדמנות לעבודת המידות, חסד, ועוד מצווה לאוסף.
לכן קינא אהרון בנשיאים! לכן הרגישו האנשים הטמאים לנפש אדם שנגרע מהם משהו.
ואנחנו יכולים לבדוק את עצמנו. מה אנו מרגישים כשמברכים אותנו ב"תזכה למצוות" ולפי זה נוכל לשאר היכן אנו עומדים ומה הדברים החשובים בעינינו באמת.
נזכור גם אנחנו שהקב"ה נתן לנו תורה ומצוות כדי לזכות אותנו. כדי להרבות לנו זכויות וגם כדי לעשות אותנו "זכּים" יותר. וכך נצטער על הפסד מצווה ולעומת זאת נשמח בכל מצווה שזכינו לקיים. נשמח על כל מעשה חסד שיבא לידינו. ונשמח על כל דבר תורה או מוסר שנזכה לשמוע.
ושנזכה למצוות.
