כשחוזרים בני ישראל ממלחמת מדין הם באים למשה רבינו ומדווחים לו שאיש לא נעדר. הייתכן? מלחמה שכזו, שנים עשר אלף חיילים ואין ולו נפגע אחד?
כשיהושוע נלחם בהעי ומתים 33 איש במלחמה הוא שואל על מה ולמה? היי! מה קרה?! מדובר במלחמה! שלושים ושלושה הרוגים?
כן! במלחמות ישראל לא אמור להיות ולו נפגע אחד.
וכדי להבין איך זה קורה צריך לבחון איך היה נראה צבא ישראל באותם ימים. לשם כך יש לפנות לפרשת משפטים מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו - ירא מעבירות שבידו - אפי' מדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש.
מה היה סדר הכוחות בצבא ישראל? כנגד כל חייל לוחם, היה אדם שהתפלל ועסק בתורה. וזה מלבד רוב העם שזה היה כל עיסוקם במדבר.
כשכך נראה הצבא, כשכך נראה העם, אין פלא שאין נפגעים לכוחותינו. ולא בפעולה של כוח מצומצם, אלא עשרים וארבע אלף חיילים חוזרים ללא שריטה.
אם צה"ל מנצח בקרב, אם יש חייל אחד שחוזר שלם מהקרב, זה רק בזכות התורה שלומדים בני הישיבות. זה רק בגלל התפילות שמתפללים שומרי התורה והמצוות. ההשתמטות מלימוד התורה, ההשתמטות מקיום המצוות, היא זו שמביאה עלינו את כל המלחמות, את ההרוגים, את הפיגועים. ואנחנו צריכים להתנצל?!
מסופר על אחד מבניו של רבי חיים מבריסק שהשתדך בשידוך מיוחד. כשזחה עליו דעתו, אמר לו אביו, תנוח דעתך זה לא בגללך אלא בגללי. אמר לו הבן, אם זה היה בגללך אבא, הייתי מקבל הרבה יותר. אמר לו מה שקיבלת זה בזכותי, אבל אתה קלקלת.
זו התשובה שלנו להם וצריכים לצעוק אותה בראש חוצות, ללא בושה וללא פחד! אנו שומרים עליכם ולא אתם שומרים עלינו. אנו מגינים עליכם ולא אתם עלינו.
אבל גם אנחנו צריכים תשובה למה רגשה עלינו הצרה הזו? ופה יחשוב כל אחד האם הוא ממלא את חלקו? האם תורתו כמו שצריך להיות? האם תפילותיו כמו שצריך להיות. כי במצבנו, אנו לא לומדים ומתפללים רק לעצמנו, אנו לומדים ומתפללים בשביל כלל ישראל. ופה אולי זה לא מספיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה