בברכות יעקב לבניו אנו מוצאים ברכות שנראות גשמיות לחלוטין אבל מן הראוי לבחון את הדברים ולהסתכל קצת יותר לעומק.
בברכת יעקב ליהודה – "אוסרי לגפן עירה ... כיבס ביין לבושו..... חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב". יעקב מתנבא על נחלת שבט יהודה שתהיה משופעת בכרמים המניבים יין רב ומשובח. ובלשונו של רש"י, "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין".
אם נזכר ביציאתו של נח מהתיבה ובמה שקרה לאחר שנטע כרם, נראה שריבוי כרמים ויין אינו מהדברים הטובים, ואכן רבו מדרשי חז"ל על כוונת פסוקים אלו. וביניהם, "כבס ביין לבושו שהוא מחוור להן דברי תורה. ובדם ענבים סותה שהוא מחוור להם טעויותיהן" (מדרש רבה).
ויש המפרשים את הברכה בריבוי היין, שממנו ייקחו יין לנסכים ולכל המצוות הקשורות ביין.
מעניין שדווקא יהודה הוא זה שנתברך ביין, כאשר תחילת הברכה מדברת על כך שמנהיגי העם יהיו מיהודה. "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" מפרשים חז"ל והובאו הדברים ברש"י, שבט, אלו ראשי גלויות שבבל שרודים את העם בשבט. מחוקק , תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל. יהודה ממנו תצא המלוכה, ממנו מלכות בית דוד שתחודש במהרה בימינו בבואו של משיח בן דוד, ממנו גם מנהיגיו הרוחניים של העם. וזה ההמשך של מאן מלכי רבנן מהשבוע שעבר. ודווקא מהם יגיע גם היין למצוות ולבית המקדש.
"זבולון לחוף ימים ישכון". זבולון מתברך בברכה של עשירות. סוחר גדול, עסקים חובקי עולם, נמלים, ספינות. אבל הכל בשביל מה? בשביל החזקת התורה, בשביל יששכר חמור גרם. "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיה וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה. הוא שאמר משה 'שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך', זבולון עוסק בפרקמטיה ויששכר עוסק בתורה" (רש"י). כל עשירותו של זבולון ניתנה לו כדי לפרנס את לומדי התורה, את יששכר.
"נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר". מפרשים חז"ל, "זו בקעת גינוסר, שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ. נפתלי מתברך בארץ שתתן את הפירות הטובים ביותר בארץ ישראל עד כדי כך שאומרת הגמ' (פסחים ח' א') "אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים – כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים – דיינו". אבל יש המשך לברכה – "הנותן אמרי שפר" ומתרגם אונקלוס, "יהון מודין ומברכין עליהון". מה כל מטרת הברכה של נפתלי היותו יודע להודות ולברך על הטוב, לכן קיבל ארץ זו הנותנת פירות כאלו.
עדיין טריים בזכרוננו, ימי החנוכה והנצחון על תרבות יוון. ומיד, שבוע לאחר מכן עשרה בטבת. אמנם תחילת המצור שהביא לחורבן בית ראשון ולגלות בבל. אבל זה מביא אותנו למחשבות על חורבן הבית שנמשך עד היום, חורבן בית שני שנחרב על ידי מלכות רומי.
הבדל גדול יש בין תרבות יוון לתרבות רומי ומכך גם ההבדל בין הגלויות. תרבות יוון מתבססת על "יפת אלוקים ליפת" יפיפיותו של יפת מתבטאת בחוכמה היוונית שניסתה במשך שנים וללא הצלחה להוות תחליף לחכמת התורה. יוון ניסו להשכיח את התורה על ידי החדרת תרבות של השכלה, של מדעים, של כפירה מתוך מחשבה ואידיאולוגיה. רומי לעומת זאת, הביאה תרבות של נהנתנות. מרחצאות, תיאטראות וכדו'. את יוון ואת תרבותה נצחנו. כי שום חכמה שבעולם לא יכולה להתמודד מול חכמת התורה. לכן גם לא נחרב בית המקדש בתקופת יוון. תרבות רומי לעומתה הביאה לחורבן בית המקדש. כי נהנתנות מביאה לידי חשיבה על עצמך בלבד ומכאן ועד לשנאת חינם הדרך קצרה. את "תרבות" רומי עדיין לא נצחנו, כי נגד נהנתנות, גם לחכמת התורה קשה להתמודד. כי מי שממלא את מוחו ואת ליבו בהנאות ובסיפוק רצונות ותאוות, אין מקום לחכמת התורה. אי אפשר להיות יהודי כשהלב פונה לרומי.
יעקב אבינו מברך את בניו אבל גם מלמדם ומצוום את הדרך ילכו בה. חלקם מקבלים ברכות שעל פניו נראות כברכות לשפע גשמי, והנאה מהעולם הזה. אך לכל ברכה כזו מצורפת גם ההנחיה איך תתקיים ברכה זו ולשם מה ניתנה. אם לצורך לומדי התורה אצל זבולון, אם לצורך הודאה ושבח לקב"ה אצל נפתלי, וכן הלאה.
ועל הכל מלמדת אותנו הברכה ליששכר " יששכר חמור גרם" חמור בעל עצמות, סובל עול תורה – סובל מלשון סַבַּל, לא סֶבֶל- כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד. "רובץ בין המשפטיים" כחמור המהלך ביום ובלילה וכשרוצה לנוח רובץ בין התחומין (רש"י). הברכה ליששכר מלמדת אותנו מה זה לימוד תורה וכיצד אמורים להראות חייו של בן תורה. אמנם יששכר הוא שבט לומדי התורה – אברכי הכולל, אבל זו הדרכה לחיי בן תורה בכלל, גם עם הוא עסוק גם בדברים אחרים. איך לומדים! לא משנה כמה אתה לומד, הדרך היא אותו דרך – סובל עול תורה. כשלומדים, לומדים כמו אותו חמור עם המשא על הגב, שלא עוסק בשום דבר אחר.
ועוד מלמדת אותנו הברכה ליששכר, "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה" ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות (רש"י) גם יששכר מקבל חלק משובח בארץ, ועל אף זאת ואולי דוקא בגלל זה - "ויט שכמו לסבל" עול תורה. "ויהי למס עובד" לפסוק לאחיו בני ישראל, הוראות של תורה וסדרי עיבורין (רש"י). נכון המנוחה היא נעימה במיוחד כשיש שפע של ברכה וארץ טובה, אבל מה הוא הטוב האמיתי, "ויט שכמו לסבול עול תורה".
הקב"ה חנן וחונן אותנו בהרבה מתנות. ברא לנו עולם נפלא, אבל לשם מה? האם נבראנו כדי לצבור עוד ועוד הנאות, עוד ועוד סיפוקים גשמיים? כל מה שקיבלנו ואנו מקבלים, הוא למטרה אחת, לעבוד את ה'. לעסוק בתורה! לתמוך בעוסקי התורה! ולהודות ולשבח לקב"ה על כל הטוב אשר גמלנו!
