מלחמת היוונים ביהודים לא היתה מלחמה מדינית על הגוף אלא מלחמה על הנפש. "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". זו הייתה מלחמה תרבותית על השלטת התרבות היוונית בעולם ומחיקת תרבות ישראל – תורת ישראל.
המלחמה אכן לא התחילה בכח אלא להיפך בדרכי נועם על ידי הכנסת השכלה, ספורט, "תרבות" וכדו' לערי ישראל. זה הצליח חלקית בלבד והיו מעטים (היום קוראים לזה בשולי המחנה) שנמשכו אחר ההבל והתייוונו. את היוונים זה כמובן לא סיפק ולכן החלו בהפעלת כח. גזרו גזירות על קיום המצוות - בעיקר שבת, חודש ומילה, שהעובר עליהם נענש בעינויים קשים ובמיתות משונות. כאן הצלחתם הייתה רבה יותר ורוב העם – גם אלה שלא התייוונו מרצון, לא עמדו בנסיונות הקשים, בעינויים ובחשש ממוות והתייוונו עכשיו מאונס.
קומץ קטן של יהודים שהמשיך למרות הכל בשמירת ובקיום המצוות, הטריף את דעתם של היוונים שראו בכך כשלון מוחלט. הם ידעו שאם יש אפי' מעט יהודים שמוכנים למסור את נפשם על קידוש ה', על לימוד התורה וקיום המצוות, תורת ישראל נצחה. הם ידעו גם שמספיק קומץ יהודים זה כדי לחזור ולהבעיר את הניצוץ שבליבם של כל היהודים. הגזירה האחרונה נועדה לפתור בעיה זו. "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל". מה זה חלק באלוקי ישראל ולמה דוקא על קרן השור? אמרו היוונים, גזירות על ביטול מצוות מעשיות לא הצליחו? נגיע לזה בדלת אחורית. אתם רוצים לעבוד את הקב"ה למרות העינויים וסיכון החיים? תעבדו! אבל, "כתבו לכם על קרן השור" כשאתם עסוקים בענייני החולין שלכם כשאתם עסוקים בשור - בפרנסתכם, שם אל תתנו דריסת לאלוקי ישראל.
כאן בשלב זה החליטו מתתיהו ובניו שהגיע הזמן להלחם. כל עוד יש פיתויים ואפי' עינויים, נצח ישראל לא ישקר ועם ישראל ותורת ישראל יישארו לנצח נצחים. אבל כאשר תהיה שמירת מצוות אבל נוציא את האלוקים מחיי היום יום, פה יבא הקץ על עם ישראל. פה, לאט אבל בטוח, תשתכח התורה מישראל. ועל זה מלחמה!
איך נלחמים? מי נלחם? הפייטן בעל הניסים אומר "מסרת גיבורים ביד חלשים...... וזדים ביד עוסקי תורתך" רבו ההסברים איך נכנס לכאן נושא הרוחניות – רשעים וצדיקים, טמאים וטהורים, זדים ועוסקי תורתך. רובם מנסים להסביר בכל מיני דרכים למה זה קשור לנס. אותי תפס ההסבר שיש פה שני חלקים – חלק הנס וחלק הגורם לנס. ההבדלים הפיזיים זה חלק הנס, ההבדלים הרוחניים הם הגורמים לנס. "וזדים ביד עוסקי תורתך" מי הם אלו שימנעו את ה"כתבו לכם על קרן השור"? עוסקי התורה. כי רק כאשר העוסקים במלאכה, האוחזים במחרשה, ההולכים אחרי השור, רק כאשר הם עוסקים בתורה, רק כך יכולים להינצל ממצב זה של הפרדת חיי היום יום מאלוקי ישראל.
פרשיות השבוע האחרונות מלמדות אותנו את סיפור חייו של יוסף. מהיותו בן זקונים – בר חכים השוקד על תורתו של יעקב אביו, דרך המכירה לעבד, הנסיון עם אשת פוטיפר, שתים עשרה שנה בבית האסורים, עד היותו למשנה למלך המושל על כל ארץ מצרים. איך נשארים יוסף בר חכים של יעקב? האם זה שייך בכלל? כשיעקב מתבשר בפרשת ויגש על כך שיוסף חי והוא מושל בכל ארץ מצרים, אומר הפסוק (מ"ה כ"ו) "ויפג ליבו כי לא האמין להם" מתי הוא מאמין להם? "וירא את העגלות אשר שלח יוסף.. ותחי רוח יעקב אביהם". יעקב גם הוא לא מאמין שיוסף נשאר יוסף אחרי כל מה שעבר עליו במשך עשרים ושתיים השנים מאז עזב את אביו ואת ביתו. מתי הוא נרגע? כשהוא מקבל את הרמז שמרמז לו יוסף על ידי העגלות, על הסוגיה בה הם עסקו ביום פרידתם. יוסף, לבד מכך שהוא אומר לו אני עדיין אוחז בסוגיה, אני אותו יוסף. הוא גם אומר לנו איך נשאר אותו יוסף, רק על ידי הקשר לסוגיה, על ידי לימוד התורה.
רק על ידי העיסוק בתורה נוכל לכתוב על קרן השור "יש לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה