יום חמישי, 28 באוקטובר 2010

פרשת חיי שרה - על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים

אברהם שולח את עבדו נאמן ביתו - אליעזר לחפש אישה לבנו יצחק. בנות המקום בנות כנען אינן ראויות בעיני אברהם ולכן שולח את אליעזר לחרן. הללו עובדות עבודה זרה והללו עובדות עבודה זרה, במה עדיפות בנות חרן על בנות כנען? אומרים המפרשים בעלי המוסר, שבנות כנען מושחתות במידותיהן משא"כ בנות חרן. והשחתת המידות קשה מעבודה זרה, שזה בשכל האדם וזה בחומר שבו. ואכן כשאליעזר עושה את הנסיונות לדעת מי הנערה הראויה הוא בודקה במידת החסד שבה – "הגמיאיני נא מעט מים".

אברהם הוא עמוד החסד. יצחק הוא עמוד העבודה, היראה, הדין. אליעזר מחפש אישה שתהיה ראויה ליצחק שתהא גומלת חסדים וכדאית להיכנס לביתו של אברהם (רש"י כ"ד י"ד). אם היה אליעזר מחפש אישה לאברהם, אכן היתה מתאימה אישה בעלת חסד גדולה שתתאים לעמוד לימין בעלה במפעל החסד שלו. אבל אנחנו מחפשים כאן אישה ליצחק למה דווקא בחסד בחר אליעזר לבחון אותה, אני הייתי בוחן את מידת יראת השמים שבה.

יש הרוצים לפרש שרבקה אמורה להשלים את יצחק הוא יראה והיא חסד ביחד זה הבית המושלם. בעינינו מצטייר ירא ה' כאדם סר וזועף, פניו רציניות וחמורות תמיד. אז, זה נכון, צריך שתהיה אחת שתאזן את המצב. אך אני לא בטוח שכך היה נראה יצחק. במיוחד אם נלך קצת הלאה ונראה את יחסו של יצחק לעשו, לפי הבנתנו ביראה הרי היה צריך לרחקו ולא לקרבו. ומאידך אברהם עמוד החסד הוא זה שריחק את ישמעאל.

בואו נבחן יותר לעומק את המבחן שעשה אליעזר לרבקה. אליעזר מתפלל לה' שיצליח דרכו וכאן הוא מצייר את דמותה של האישה אותה הוא מחפש ליצחק. "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך". אליעזר, עבד חסון עם עשרה גמלים, אולי הוא צמא ועייף מהדרך ואין לו כח לשאוב לעצמו מים. אבל מה עם הגמלים? למה שתצטרך בעלת החסד לשאוב מים גם לגמלים. ישתה הוא, ירווה את צמאונו, ינוח מעט מעמל הדרך וישאב לגמליו. אבל אליעזר זה מה שהוא מחפש, אחת שתשאב גם לגמלים. למה?

נמשיך קצת הלאה. כשאליעזר מבקש ממנה "הגמיאיני נא מעט מים מכדך" מתארת לנו התורה בפירוט רב מה עושה רבקה. "ותאמר שתה אדוני. ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו. ותכל להשקותו, ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות. ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב, ותשאב לכל גמליו". אליעזר מחפש אחת שתאמר גם לגמליך אשקה והיא אומרת גם לגמליך אשאב. רבקה לא מסתפקת בנתינת שאריות המים לגמלים אלא הולכת לשאוב עוד במיוחד בשבילם. מה זה? הידור בחסד? דאגה כזו לגמלים?

יש חסד ויש חסד. יש מי שטבעו הוא לב רחום וחנון, הוא יראה מישהו שצריך משהו יעזור לו. יש מי שמצפונו מייסרו ולכן יעזור עד שמצפונו ישקוט. אך יש מי שעושה חסד כי הוא דבק במידותיו של הקב"ה. אדם כזה נקרא אוהב חסד, זה מי שמחפש איפה עוד אפשר לעשות חסד, איך לעשות שהחסד יהיה מושלם יותר. וחסד כזה מגיע ממקור אחר לחלוטין, הוא מגיע מיראת ה'. לא יראת העונש וגם לא יראת החטא, אלא יראת הרוממות המביאה לרצון להידבק בדרכיו.

כשאדם מבקש לשתות אין צורך לתת גם לגמליו אבל כן יש צורך לתת לא את המים במירב הנעימות ולדאוג להרגשה הטובה שתהיה לו. אליעזר מעמיד את רבקה במבחן, מגיע אדם זר ומבקש לשתות. אין בעיה, היא תתן לו. אבל הם לא נמצאים בבית אלא על יד המעיין. אין בקבוקי מי עדן אישיים וגם לא כוסות חד פעמיים. יש כאן כד ובו מים לכל משפחתה. ההלך לא ישתה את הכל, מה עושים עם המים שנשארו בכד? לקחת הביתה? זה לא מעשה חכם, אולי הוא חולה, או סתם לא נעים לשתות מכלי ששתה בו אחר. תשפוך את המים? הוא ייעלב, ירגיש לא נעים. אליעזר מחפש לראות האם היא תחשוב על זה ותמצא את הפתרון הפשוט, תתן את הנותר לגמלים. אך רבקה גדולה ממנו. היא אכן שופכת את הנשאר בכד אל השוקת אך היא לא מסתפקת בזה, הוא יכול לחשוב שהיא נותנת לגמלים כי היא לא רוצה לקחת את המים וגם לא לפגוע בו, עדיין יש כאן חשש לאי נעימות מצידו. לכן רבקה רצה ושואבת מים נוספים בשביל הגמלים, כדי שתנוח דעתו. הנה היא לא נתנה לגמלים כדי לשפוך את המים, אלא באמת כדי להשקותם. חסד ברמה כזו רק אוהב חסד יכול לעשות, רק הירא את ה' מאד והמדבק בדרכיו יכול לעשות. רבקה מתגלית כאן לא רק כבעלת חסדים אל כדבקה במידותיו של הקב"ה וזו האשה המתאימה ליצחק.

אנחנו רגילים לומר שהאבות מגלמים את שלושת עמודי העולם. אברהם - חסד, יצחק – עבודה/יראה ויעקב תורה. אבל שלושת עמודים אלו לא יכולים להתקיים זה בלא זה. כי עבודת ה' כוללת את כולם ואם האדם הוא עולם קטן אז הוא חייב את שלושת עמודיו כדי לעמוד. אין חסד בלי תורה ויראה, אין יראה בלי תורה וחסד ואין תורה בלי חסד ויראה. כי "לא עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא (פרקי אבות ב')". ומצד שני "כל שחכמתו קודמת ליראתו, אין חכמתו מתקיימת" (פרקי אבות ג'). ולכן אברהם עמוד החסד כשהוא שומע מהקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, הוא מגרש את ישמעאל מביתו. לכן הוא עומד בנסיון הגדול מכולם ומעלה את בנו יחידו לעולה. לכן יצחק כשצריך מקרב את עשיו למרות התנהגותו ההפוכה לגמרי מדרכו של אביו. ויעקב העוסק בתורה שהיא כנגד כולם – כולל את כולם, כמו שנראה בהרחבה בפרשת תולדות.

יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

פרשת וירא - היפלא מה' דבר?

אנשים נמצאים לפעמים במצב של יאוש מוחלט ללא שום תקווה לשינוי. זה יכול להיות בעיות פרנסה, בריאות, שידוכים, ילדים, הכל. נסיון לעודד אנשים אלו שיהיה בסדר מעלה גיחוך אם לא כעס על פניהם - מה יהיה בסדר? איך יהיה בסדר?

הייתי לא מזמן במחלקת שיקום באחד מבתי החולים בארץ. יושבים אנשים לאחר תאונה, אירוע מוחי, זקנים שכבר לא מתפקדים כלל אך עדיין מנסים לעשות איתם משהו. הסתובבה שם במחלקה אישה שחילקה ברכות והבטחות. תגיד תהילים, תדליקי נרות, תנו לי את השם שלכם והכל יהיה בסדר, תוך שבוע אתם חוזרים הביתה - יש לי קשרים שם למעלה. מדובר באנשים הנמצאים בתהליך שיקום שגם אם יצליח לשנות משהו זה תהליך של חודשים והיא מבטיחה תוך שבוע אתם בחוץ על הרגליים. היא גם נראתה קצת מגוחכת ולכן לא פלא שהדברים העלו גיחוך על פני הנמצאים. גם אני גיחכתי לעצמי והתייחסתי אליה ואל דבריה כעוד תמהונית.

ואנחנו נתקלים בזה על כל צעד ושעל. אדם שכבר שנים סוחב בעיות פרנסה קשות יבא מישהו ויאמר לו מחר אתה זוכה בלוטו או מקבל ירושה גדולה מאיזה דוד עשיר שיוולד לך פתאום, מה תהיה תגובתו? אנשים שמחכים שנים לילד והרופאים לא נותנים להם שום תקווה ואיזה קבצן שיבא לביתם יאמר להם שנה הבאה יש לכם ילד, מה הם יחושבו באותו רגע. הורים לילד נכה שאיזה תמהוני יבטיח להם שהילד ילך, יזרקו אותו מכל המדרגות, באת לצחוק עלינו?

פרשת השבוע נותנת לנו את ההתייחסות הנכונה למקרים אלו. "ותצחק שרה בקרבה לאמור אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן. ויאמר ה' אל אברהם, למה זה צחקה שרה ... היפלא מה' דבר ..."

שרה בת תשעים. עשרות שנים שהיא מצפה לבן. היא נדדה ממולדתה ומבית אביה מחמת הציווי, אבל אם תקווה שמשנה מקום משנה מזל. וכמו שאומר רש"י על הפסוק הראשון בפרשת לך לך "וכאן אי אתה זוכה לבנים". שרה נותנת את שפחתה לבעלה אולי תבנה ממנה. שפחתה יולדת בן, עוברים 13 שנה ושרה עדיין מחכה. שרה גם הייתה עקרה מאז ומעולם כמו שאומרים חז"ל ששרה אילונית הייתה, ובנוסף לזה, סימני הזקנה מזמן אחזו בה. כפי הנראה בשלב זה כבר התייאשה מלהביא בן לעולם ואברהם משום מה לא גילה לה על ההבטחה שקיבל מה'. והנה באים שלושה ישמעאלים למלון של אברהם ושרה, וכאות תודה על האירוח הנפלא, מבטיחים להם שבעוד שנה תלד שרה בן. מה תגובתה של שרה? מה שהיתה כנראה גם התגובה שלנו - צחוק! אני העקרה, הזקנה, אלד בן? ועל זה בא הקב"ה על שרה בתביעה "למה צחקה שרה.. היפלא מה' דבר"?

הרמב"ן כבר עומד על שאלה זו ואומר "והקב"ה האשים אותה לאברהם למה היה הדבר נמנע בעיניה וראוי לה שתאמין או שתאמר כן יעשה ה'". גם אם הדבר נראה הזוי לחלוטין ורחוק מן המציאות, אבל היפלא מה' דבר? האם יש משהו שאינו ביכולתו של הקב"ה? ולכן ראוי להאמין שזה יתכן ולקוות ולבקש שאכן זה יתקיים.

נכון, אנחנו לא מלומדים בניסים, בטח לא בניסים שהם מחוץ לגדר הטבע. אבל האמונה ביכולתו של הקב"ה לשנות סדרי בראשית לא משתנה. ולכן לא משנה מה המצב ולא משנה מי אומר לנו את מה שאומר, התגובה אמורה להיות, אמן / הלוואי / בעז"ה.

יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

פרשת לך לך - למות או לחיות על קידוש ה'

 תולדות חייו של אברהם אבינו מייסד העם העברי מתפרסים על פני שלושת הפרשות שהשבת אנו קוראים את האמצעית ביניהם. פרשות אלו כוללות את העשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו. הנסיון הראשון לא מפורש אבל מרומז בסוף פרשת נח - והוא הנסיון של אור כשדים. בפרשת השבוע - לך לך , אנו לומדים על הנסיונות של לך לך מארצך, הירידה למצרים מפני הרעב, לקיחת שרה לבית פרעה ואח"כ לבית אבימלך.ועד לנסיון האחרון – נסיון העקידה, בסוף הפרשה הבאה – פרשת וירא.

בדרך העולם כאשר מעמידים מישהו בנסיונות, הולכים איתו מהקל אל הכבד. והנה אצל אברהם כבר בנסיון הראשון הוא נדרש למסור את חייו על אמונתו בבורא עולם, לכאורה הנסיון הקשה ביותר למעט אולי נסיון העקידה.

וכדי להבין זאת נחזור לאור כשדים, שם עומד אברהם מול נמרוד וכל אנשי ממלכתו בעוון הלא יכופר של אמונה בא-ל אחד וזאת לאחר שאביו תרח הביאו למעמד זה. אברהם עומד באמונתו ועוד מנצל את ההזדמנות כדי להשמיע את עיקרי אמונתו באזני כל הנוכחים. דינו נגזר לשריפה והוא נזרק לכבשן האש. התוצאה הלא צפויה היא הישארותו בחיים ללא שהאש נוגעת בו. באותו מעמד נוכח גם אחיו של אברהם – הרן שהיה פוסח על שני הסעיפים. לאחר שראה את הנס שנעשה לאברהם, אמר אני איתו ונזרק גם הוא לכבשן האש. אלא שהפעם הנס לא חוזר על עצמו והרן נשרף. מה ההבדל בין אברהם להרן? נכון להרן זה לקח יותר זמן והוא גם נזקק לראות נס גלוי כדי להגיע לאמונה זו, אבל בסופו של דבר הוא הגיע למה שכל הנוכחים לא הגיעו. ולמה לא זכה גם הרן שיעשה לו נס זה וינצל מכבשן האש?

הנביא ישעיהו אומר (בפרק כ"ט פסוק כ"ב) "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו". איך והיכן פדה יעקב את סבו אברהם. אומר המדרש (ילקוט שמעוני שם רמז תל"ו) "רב הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר: אברהם ניצל מכבשן האש בזכותו של יעקב, משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו לישרף וצפה אותו שלטון באיסטרולוגיאה שלו שהיה אותו האיש עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך אמר השלטון כדאי הוא להנצל בזכותה, כך יצא דינו של אברהם מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו, הה"ד לכן כה אמר ה' אל בית יעקב וגו'. אם חשבנו שאברהם ניצול מכבשן האש בזכות מסירת נפשו על יחוד ה', היו עוד הרבה במהלך הדורות שמסרו נפשם ואכן נפשם נמסרה. גם רבי עקיבא כשאמר כל ימי חיכיתי אימתי תבא מצוה זו לידי ואקיימנה, התכווין למות ולא להינצל. למה בכל זאת ניצל אברהם? - ופה נקבל גם את התשובה למה הרן לא ניצל- בזכות יעקב, בזכות ההמשך שישאיר אחריו, כמו שאומר הכתוב בפרשת וירא "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו אחריו". למות על קידוש ה' זה לא קל אבל הרבה יותר קשה לחיות על קידוש ה'. הקב"ה רואה באברהם לא רק את מסירות הנפש ואת הנכונות למות על קידוש ה' אלא גם את נכונותו לחיות על קידוש ה' וזה מתבטא בהנחלתו את הדרך לבניו. הרן מסר את נפשו לאחר התלבטויות אבל כשיצוצו ספקות וקשיים נוספים בהמשך, עד כאן! למות זה בסדר. אבל שכל החיים יהיו באותה צורה זה כבר יותר קשה. ולכן מסירות נפשו של הרן זיכתה אותו בלמות על קידוש ה' ונמנעה ממנו האפשרות לקלקל זאת על ידי חיים שאינם של קידוש ה'.

ומכאן להמשך ולשאר הנסיונות. לך לך מארצך.... אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכה ואגדלה שמך. וברש"י, לך לך להנאתך ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם. איפה הנסיון הגדול כאשר הקב"ה אומר לאברהם תלך כי תקבל שכר גדול שאותו לא תקבל כאן. אבל הנסיון לא מסתיים בעצם ההליכה אלא בתגובותיו של אברהם לכל השתלשלות הענינים. אברהם מגיע לארץ כנען למקום שבו הוא אמור לכאורה לזכות לכל הטוב והשפע, והנה "ויהי רעב בארץ" ואומר רש"י, באותה ארץ לבדה, לנסותו האם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה. ובהמשך שרה שממנה אמור להיות לו זרע, לא רק שלא יולדת אלא נלקחת לבית פרעה. כל זה נסיון של לחיות על קידוש ה' ונסיון זה קשה פי כמה מלמות על קידוש. כי לשמור על האמונה התמימה גם כאשר זה לא הולך. גם כאשר כל מה שאתה עושה נראה כלא מתקבל. גם כאשר אתה בסך הכל רוצה לקיים את מצוות בוראך וגם זה נראה שלא ניתן לך. ואפי' ההבטחות שהובטחו לך לא מתקיימות. זה קשה הרבה יותר מלמות על קידוש ה'. זה קשה לא לבא בטרוניות. זה קשה להמשיך בדרך בא בחרת ולא להיכנע לכל מיני קולות האומרות לך: הרי זה לא עובד. וכגודל הקושי כך גודל ההתחזקות וההתרוממות. כי נס מלשון להתנוסס. וככל שאנחנו חיים יותר עם הנסיונות, אנו מתקדמים ומתעלים יותר.











יום שלישי, 12 באוקטובר 2010

פרשת נח - יש דורשים לשבח

"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית ו' ט') וברש"י "יש דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש דורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום".

כמובן שבבואנו ללמוד ממעשי הראשונים ומהנאמר עליהם בתורה אין לנו מושג והבנה כל שהיא מהו הגנאי, אבל "לדעת חכמה ומוסר" (משלי א' ב') אנחנו חייבים ומוטל עלינו ללמוד מהכתובים ומהמפרשים את מה שנוגע אלינו.

נח גדל בדור בו שולט הרשע בעולם ברמה כזו שהקב"ה ביקש להחריב את עולמו. ואם ההפקרות והעדר המוסר הבסיסי ביותר הגיע עד בעלי החיים כמו שמפרש רש"י את הפסוק "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (ו' י"ב), אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן, ברור שהיא משפיע על כל בני האדם גם על נח. ולכן לא רק שהדורשים אותו לגנאי אומרים שבדורו של אברהם לא היה נחשב כלום, אלא גם הדורשים לשבח שאומרים כי אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, מודים שהיה יכול להיות יותר, אלא שבנתונים הקיימים, היה צדיק גמור. הדורשים לשבח אומרים שעשה את כל אשר יכול היה לעשות ולכן אם היה בדור צדיקים וודאי שהיה צדיק יותר.

האוויר שבחוץ משפיע גם על מי שיושב בביתו ובביהמ"ד ועל אחת כמה וכמה שהוא משפיע על מי שנושם אותו ומתחכך בו. וכאן האדם יחליט האם ידרשו אותו לשבח או לגנאי. האם הוא יעשה את כל שביכולתו כדי לשמר את צדקותו, את אמונתו ואת יראת ה' שבו. ואז כאשר יזכה להיות בין צדיקים וודאי שיצדק יותר. או שהוא יסתפק בעצם היותו יותר טוב מאחרים בסביבתו, גם הוא לצדיק יחשב. אבל מה יקרה כאשר יחזור לסביבתו הטבעית - לסביבה של צדיקים, שם לא יחשב לכלום.