אנחנו מסיימים היום מסכת שבועות ומתחילים מסכת עבודה זרה.
הגמרא בתחילת עבודה זרה (ב'.:) אומרת לעתיד לבא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו ואמר למי שעסק בה שיבא ויטול את חלקו. מגיעים כל האומות ואז מתחיל דו שיח בין הקב"ה למלכות רומי. אמר להם הקב"ה במאי עסקתם? אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנו הרבה מרחצאות עשינו... וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם. הקב"ה לא אומר להם שקרנים אלא שוטים. כי בעולם האמת הם רואים את האמת, שכל מה שהם עשו, היה באמת לצורך ישראל, וזו הייתה טענתם. אמר להם הקב"ה שוטים! נכון שאתם רואים את התוצאה, אבל השאלה מה הייתה כוונתכם. אנו רואים פה את חשיבות לימוד התורה. כל מה שעושים אומות העולם זה אך ורק כדי שישראל יעסקו בתורה.
וממשיכה הגמ' ואומרת, כלום יש בכם מגיד זאת? ואין זאת אלא תורה. והדברים צריכים ביאור. הם טענו, אמנם לא עסקנו בתורה אבל עשינו דברים בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה וא"כ מגיע לנו שכר בלימוד התורה שלהם. והקב"ה לכאורה מקבל את טענתם, אלא שיש בעיה אחת, שהם עשו בשביל עצמם. א"כ למה מוסיף הקב"ה ושואל האם יש בכם מי שלמד תורה? מספיק למצוא מישהו שעשה בשביל ישראל. אומר העיון יעקב, שמי שתורת ישראל חשובה בעיניו, לא יסתפק בסיוע לישראל שיוכלו ללמוד, אלא הוא בעצמו גם ילמד. ושאלת הקב"ה מי בכם מגיד זאת היא המשך לטענה הקודמת. כל מה שעשיתם, לצורך עצמכם עשיתם. והראי' מי בכם מגיד זאת? אם באמת עשיתם בשביל התורה, איך זה שאין ביניכם אף אחד שגם למד קצת. אין דבר כזה להיות אוהב תורה בלי ללמוד תורה. גם זבולון התומך ביששכר שלומד תורה, ומקבל את חלקו בלימודו של יששכר, גם הוא צריך שיהיה לו עסק בתורה.
ר' יחזקאל לווינשטיין בשיחותיו לאלול מתאר את עבודת ההכנה לראש השנה ואת קושי התשובה הנדרשת על פי דברי הרבינו יונה בשערי תשובה. ולסיכום הוא נותן עצות איך להגיע בכל זאת ליום הדין ואחת מהן היא "עבדות". להראות לקב"ה אני עבד שלך. עבד – מהותו לעבוד את אדונו ולקיים את רצונו. נכון לפעמים הוא חוטא אבל כל זמן שהוא נושא בגאווה את סמל אדונו עליו, האדון ירצה את העבד הזה. כי העבד הזה אומר - נכון, לא תמיד אני עושה מה שצריך. לא תמיד אני מקיים את רצונך. אבל אני רוצה וגאה להיות העבד שלך.
איפה אנחנו יכולים להראות עבדות? קביעת עיתים לתורה! ועוד יותר טוב סדר לימוד שמחייב אותך בכל זמן ובכל מצב. לימוד הדף היומי זה עבדות. כי מרגע שקבעת לך את השיעור, החברותא או הסדר בו אתה לומד את הדף, אתה אומר בעצם לקב"ה, רבונו של עולם אני לומד את תורתך! ולא משנה מה יהיה, אני על הלימוד הזה לא מוותר. אם צריך להזיז דברים בשביל זה אני יזיז. אם יש דברים שאי אפשר להזיז, אני אשלים את הלימוד עוד באותו יום. כי מחר זה כבר דף חדש ואם לא השלמתי אני בבעיה.
לפני שלוש שנים גם כן סיימנו מסכת באלול ואז הייתה זו מסכת יבמות. בזמנו חשבתי שזו המסכת הכי קשה ומקובל לומר שהיא משלושת המסכתות הקשות. היום אנחנו מסיימים מסכת שבועות שלדעתי היא אפי' יותר קשה. המגיד שיעור שלנו אומר שהמסכת הזו הפילה הרבה חללים בדרך. לא נשברנו ביבמות וגם לא נשברנו בשבועות ובעז"ה לא נישבר גם הלאה. כי אנחנו עבדים שקיבלו משימה ואנחנו נבצע אותה.
ובזכות המסירות ללימוד התורה, תהיה התורה הזו לעד לפני הקב"ה. ונזכה להיות עבדים הראויים להיכתב ולהיחתם לחיים טובים. ולקבל את כל הנצרך לקיום משימתנו: בריאות איתנה, פרנסה טובה וכל טוב סלה.
יישר כח
השבמחק