סיומה של פרשת אחרי מות הוא בעצם הקדמה לתחילת פרשה הבאה – פרשת קדושים.
"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא י"ח ג'). התורה לא מסתפקת בהזהרה לא לעשות כמעשי וכחוקות הגויים, התורה מתייחסת כאן בפרטות לארץ מצרים ולארץ כנען. רש"י לומד מכך שמעשיהם של המצרים והכנעניים מקולקלין משל שאר האומות.
אבל יש כאן גם התייחסות למקום בו ישראל היו ולמקום אליו הם הולכים. הקב"ה הוציא אותנו מארץ מצרים, ממקום הטומאה, לא רק כדי לשחרר אותנו מהשעבוד אלא גם ובעיקר כדי להיות לו לעם. מטרת גאולת עם ישראל הייתה כדי להוציאם ולהרחיקם ממעשי המצרים. אשר על כן ברור עד כמה עליהם להתרחק ממעשי הכנעניים ושאר העמים היושבים בארץ כנען המחכה לעם ישראל שישב בתוכה. כי עם ימשיכו את מעשיהם אינם עומדים בתנאי של הגאולה ממצרים והארץ שקיבלה אותם גם היא תקיא אותם.
מהם אותם מעשים מהם עלינו להתרחק? התורה בהמשך הפרשה מפרטת את איסורי עריות. ועוד לפני כן ברורה ההרחקה מעבודת האלילים לסוגיה. אבל התורה מוסיפה כאן פרט נוסף – "ובחוקותיהם לא תלכו". מה זה חוקותיהם? רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. כל מני סגולות, לחשים, וסימנים שעשו אותם האמוריים ונמנו על ידי חז"ל כאשורים. ורש"י מוסיף דבר נוסף, "אלו נימוסות שלהן, דברים החקוקים להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות". מה זה בחוקותיהם לא תלכו? מה שנקרא היום תרבות ובידור.
יש ביניהם דברים האסורים אבל זה כבר נכלל בגדרים של איסורי עריות האמורים בהמשך.
רש"י מדבר כאן כמו שמפרש בעל השפתי חכמים על "מקום שחוק והיתול". גם זה נכלל בציווי של בחוקותיהם לא תלכו. כך זה היה במצרים, כך זה היה בארץ כנען אליה באו בני ישראל וכך זה עד היום. לא משנה מתי והיכן ומי הם אותם עמים בתוכם אנו יושבים גם עם זה בתוך עם ישראל, "בחוקותיהם לא תלכו".
על אחת כמה וכמה בדור שבו אין צורך ללכת אליהם אלא הכל מגיע אלינו בצורה הכי ישירה וקלה, ודאי שכאן קיימת ההזהרה של בחוקותיהם לא תלכו, הציווי להתרחק מכל שחוק והיתול שלהם המוגדר אצלם תרבות. כי יותר מהאיסור, יש כאן הרחקה, הרחקה מהם ומהמונם, הרחקה מהשפעתם והרחקה מ"תרבותם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה