"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת....., והיה בעור בשרו לנגע צרעת, והובא אל אהרון הכהן...". פרשת תזריע עוסקת ברובה ב"מחלת" הצרעת, בסימני המחלה ובדרכי רפואתה. כבר בתחילת הפרשה מדגישה לנו התורה, שמחלה זו אינה כשאר המחלות וגם דרכי רפואתה אינם כרפואת שאר המחלות. המצורע לא הולך לרופא כדי להירפא. זה גם לא יעזור לו אם ילך, כי הצרעת היא מחלה רוחנית שרפואתה גם היא רוחנית בלבד. לכן "והובא אל אהרון הכהן או אל אחד מבניו הכהנים". הכהן הוא זה שיזהה את המחלה והוא זה שייתן את דרכי רפואתה.
על מה באה צרעת? הגמרא (ערכין ט"ו) מביאה את הסיבה הידועה לכולנו, "אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת תהיה תורת המצורע זו תהיה תורתו של מוציא שם רע". ועוד שם בגמרא " אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן על שבעה דברים נגעים באים, על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין".
הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת (פרק ט"ז הלכה י') מתאר את התפתחות המחלה ואת הדרך לריפויה. "השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראה אותו תורה צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא הוא בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו, יטהר הבית, ואם עמד ברשעו עד שהותץ הבית - משתנין כלי העור שבביתו, שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו, משתנים הבגדים שעליו. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו - משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצנות ולשון הרע."
הצרעת היא תהליך שמטרתו להביא את החוטא לחזור בתשובה על חטאו. לכן קודם נפגע הבית, אח"כ הבגדים ורק אם עדיין לא שב מחטאו, הנגעים יגיעו גם לגופו.
נגעי הצרעת הכתובים בפרשה אינם מחלת הצרעת הידועה היום. האם הנגעים נעלמו? החפץ חיים בשמירת הלשון, אומר שהם רק שינו מקום מהגוף אל הנשמה. אם בעבר בזמן גילוי פנים היה החוטא מקבל מיד את התזכורת, היום זה הרבה יותר קשה, כי היום זה נסתר. אותם נגעים קיימים רק במקום שנראה אותם וננקה אותם, נצטרך לנקות אותם בלא לראותם.
הקב"ה עדיין מדבר אלינו גם בצורה גלויה יותר, על ידי מחלות וייסורים אחרים. ובכל זאת גם כאן זה עדיין בהסתר. בזמן היות נביאים בעם ישראל, מי שהיה חולה היה הולך לנביא, מבין על מה נענש, שב מחטאו ומתרפא. גם לאחר מכן ידעו חז"ל למצוא את המידה כנגד מידה שבייסורים הבאים על האדם. הרמב"ן בפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו י"א. עיי"ש) מנציח לדורות את השאלה המפורסמת "מה לרופא בבית ירא ה'" ובלשונו "ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'". ומבסס את דבריו על מאמר חז"ל (ברכות ס') "שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות, והשם הניחם למקרי הטבעים".
חטאים משאירים כתם. מה שמתנקה למטה על ידי תשובה, ייסורים ותיקון המעשים, התנקה. אך מה שלא, יצטרך לעבור ניכוי למעלה ושם זה הרבה יותר קשה.
וייסורים זה לאו דוקא מחלות. זה קשיי פרנסה, זה צער גידול הילדים, רישום לישיבות ולסמינרים, שידוכים, (כל אחד והחבילה שלו) ואפי' מה שאומרת הגמ' (ערכין טז ב), "אפי' הושיט ידו לכיס ליטול שלוש (מטבעות) ועלו בידו שתים". הטרחה הזו שצריך להכניס את ידו שוב לכיס, גם זה ייסורים. כי אם אתה לא צריך את הטרחה הזו היא לא תהיה. יוסף עם כל ייסוריו של מכירתו לישמעלים לא היה צריך להריח רע, אז הביאו בשמים במקום נפט.
גם היום כשההסתר רב ובדרך כלל קשה לראות את המידה כנגד מידה, עדיין נותן לנו הקב"ה את האפשרות לבחור, האם לראות בייסורים ובמחלות תזכורות להתעוררות ועונשי שמים, או להתייחס אל זה כדבר טבעי.
וכמו שהצרעת מנעה מאנשים לחטוא, כי ידעו בחוש מה יקרה להם למחרת. כך, מי שרואה את הדברים כהווייתם, ייקח את ייסוריו או ייסורים של אחרים אליהם הוא נחשף - וכולנו נחשפים- וישתמש בהם כמנוף להגיע לפחות ליראת העונש ומשם אל התכלית - יראת הרוממות ואהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה