נתבקשתי השבוע להגדיר מהי "שמחה".
העליתי במחשבתי את הדברים הקשורים לשמחה (אלו הזכורים לי) וניסיתי למצוא מכנה משותף ביניהם.
"השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה".
"אין שמחה כהתרת הספיקות".
"אין שמחה אלא תורה".
"אין שמחה אלא בבשר ויין".
"איזהו עשיר השמח בחלקו"
"אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה".
ועל כולם, "משנכנס אדר מרבים בשמחה".
פרשנות שלי לכל האמרות האלו העלתה ששמחה משמעותה "שלימות".
"השרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה". זכר ונקבה ברא אותם, האדם ואשתו נבראו כיחידה אחת שהופרדה. לאחר שאדם מוצא את אבידתו, הוא חוזר להיות אדם שלם. קודם שמצא את אשתו, הרי הוא חצוי ולכן שרוי בלא שמחה. לעומת זו השרוי עם אשתו, הגיע לשלימות ולכן שרוי בשמחה.
"אין שמחה כהתרת הספיקות". אדם השרוי בספק, קרוע בין צדדי הספק. התרת הספק, ולא משנה לאיזה צד תיפול ההכרעה, מביאה אותו לשלימות ומכאן לשמחה.
"אין שמחה אלא תורה". אין שלימות כשלימותה של תורה. אדם העוסק בתורה עוסק בדבר השלם ביותר הנמצא, ומחבר את עצמו לשלימות זו. לכן אין שמחה אלא תורה ואין שמחה כשמחתה של תורה.
"אין שמחה אלא בבשר ויין". הכוונה לבשר שלמים שהוקרב לה' ונאכל בקדושה ובירושלים. אחת הסיבות למצווה לאכול בשר ולשתות יין בחג, כדי לשתף גם את הגוף בשמחת החג. הנשמה נהנית ושמחה בהשראת השכינה שהייתה בבית המקדש, הגוף לא שותף לשמחה זו. שמחה זה רק כאשר האדם בשלמותו חווה את השמחה, הנשמה בשלה והגוף בשלו. גם כאן השלימות בין הגוף והנשמה היא השמחה.
"איזהו עשיר השמח בחלקו". אדם שלא מסתפק במה שיש לו (בדברים חומריים), אלא תמיד שואף ליותר, רוצה את מה שהוא רואה אצל אחרים - לעולם לא יהיה שלם עם עצמו. לעומתו מי שמאושר במה שיש לו, יודע שזה מה שהקב"ה נתן לו ולכן זה מה שהוא צריך, אדם כזה שלם עם עצמו – שמח בחלקו והוא הוא העשיר.
"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה". אין אדם זוכה להשראת השכינה אלא כשהוא שלם. יעקב אבינו מיום שבנו יוסף נעלם ממנו, לא שרתה עליו שכינה עד ליום בו נתבשר שבנו חי. ליעקב הייתה חסרה השלימות שמקורה בעצבות על בנו הנעדר. כשיוסף נמצא חזר יעקב להיות האדם השלם והשכינה חזרה לשרות עליו.
וזה מביא אותנו לחודש אדר ולשמחת הפורים. חג הפורים כשמקבל את ההתייחסות הנכונה, מביא אותנו לאותה שלימות. לאחר שאנחנו מגלים את ההסתר שבאסתר, לאחר שאנו קוראים את המגילה כ"אגרת" – כאוסף של סיפורים שאינם קשורים זה לזה, אך מברכים עליה לאחר שגוללים אותה כספר – כסיפור אחד ארוך המתוכנן ומושגח לפרטי פרטים. אז אנו מגיעים לאותה שלימות עצמית המתבטאת בשמחת פורים.
המצווה לשמוח בפורים וכך בכל החגים היא מצוה על כל אדם. כל החגים בטלים לעתיד לבא חוץ מפורים. כי פורים מבטא יותר מכל את שלימות האדם. לאחר שהוא מגלה, מבין ומכיר בהשגחה המלווה אותו מיום לידתו, מבין שכל חייו ערוכים לפי תכנית מסודרת ומפורטת וכל פרט באותה תכנית הכרחי לקיומו ולמילוי תכליתו בעולם. כל הקורות אותו נצרכים לצורך בנייתו הרוחנית, עם לצורך עמידתו בנסיונות ואם כעזרה להתקדמותו. אז הוא מגיע לשלימות עם עצמו ועם כל הקורה איתו, עם הטוב ועם המוטב. אז הוא מגיע לשמחה האמיתית שיכולה להביאו עד השראת השכינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה