לאחר שבחלקו השני של חומש שמות סיימנו את הקמת המשכן וחנוכתו, התחלנו את חומש ויקרא העוסק ברובו בעבודה הנעשית במשכן. ללומדי הדף היומי הלומדים גם שנים מקרא ואחד תרגום עם רש"י, פרשיות אלו יראו אחרת.
בגמ' במסכת זבחים (מ"ד ב' – מ"ה א') "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי. אמר רבה, הלכתא למשיחא?! א"ל אביי, אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני, הלכתא למשיחא הוא! אלא דרוש וקבל שכר, ה"נ דרוש וקבל שכר! הכי קאמינא לך, הלכתא למה לי. לישנא אחרינא, א"ל, הלכה קאמינא". רב נחמן הביא את אמרתו של רב שפסק הלכה בקודשים. שאל רבה מה לנו בהלכות קדשים שינהגו רק לימות המשיח כשיבנה בית המקדש. אמר לו אביי, אם כך אפשר לא ללמוד את כל סדר קדשים, אלא למה אנחנו כן עוסקים בזה? "דרוש וקבל שכר!" למרות שזה לא למעשה, אנחנו לומדים כי זה תורה. גם רבה הסכים עם אביי בזה רק שאלתו היא על הלשון "הלכה" או על פסיקת הלכה.
ספר ויקרא נקרא גם "תורת כהנים", כי אכן רוב הספר עוסק בהלכות עבודת הכהנים. חלק גדול מהמצוות בספר זה הם לכהנים או ללויים, ובכ"ז אנו לומדים וחוזרים ולומדים אותו כי "דרוש וקבל שכר".
אבל בלימוד ספר ויקרא אנחנו יכולים לקבל דבר נוסף ובשביל זה נחזור לציווי על כל אחד מישראל לעשות עצמו משכן מקום להשראת השכינה, אותו לומד האלשיך מהכתוב "ושכנתי בתוכם". וכמו שקישרנו את כל חלקו השני של ספר שמות לאותו משכן שבליבנו, עלינו להמשיך כך גם בספר ויקרא העוסק בעבודת המשכן. משחרב בית המקדש ובטלה העבודה, נשארה לנו רק עבודה שבלב ואיזו היא עבודה שבלב, זו תפילה. ואכן תפילת שחרית ומנחה כנגד תמידים של שחר ושל בין הערביים. ותפילות המוספים בשבתות, ראשי חודשים ובחגים כנגד קרבנות המוספין. אבל העבודה לא מסתיימת בזה. יש חטאות ואשמות, יש נדרים ונדבות, יש קרבנות עולה שעולים כליל לה' ללא שום הנאה לאדם אך יש גם קרבנות שלמים המשתפים גם את גופו של האדם בהנאת המצווה כדי לתת גם לגוף את מנת הרוחניות שלו.
וכך גם במשכן שלנו, בחיי היום יום. "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". אפשר ללמוד זאת מלשון "זְכוּת", רצה הקב"ה להרבות לנו זכויות. ואפשר גם לפרש מלשון "זָכּוּת" רצה הקב"ה לזכך אותנו. כי כשאנחנו עסוקים במצוות איננו פנויים לחטוא, כשעינינו וליבנו עסוקים במצווה הרי זה מבטל את היותם סרסורי עבירה.
הנביא ירמיהו אומר לבני דורו "כי לא דיברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח" (ז' כב). שואל המגיד מדובנא וכי הקב"ה לא ציוה אותנו על הקרבנות בהר סיני. ואומר על פי משל על אדם שחותם חוזה על בניית בית ונותן מפרט טכני מושלם ולבסוף מקבל את המפרט הטכני בלי הבית. הקב"ה אומר לבני ישראל על ידי ירמיהו נביאו, ביציאת מצרים לא ביקשתי מכם קורבנות. מה כן ביקשתי מכם? "כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר, שמעו בקולי והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם .....!" (ז כג). קודם כל תהיו עם שלי, תהיו עבדים שלי, אח"כ הגיע פירוט המצוות והקרבנות בהר סיני. בלי הבסיס של היותכם עם, עבדים, המפרט לא שווה. והנביא ישעיהו אומר גם הוא (א יא), "למה לי רב זבחיכם יאמר ה'. כי עיקר עבודת ה' היא עבודת הלב. וכשעבודת הלב לא כראוי, הרי העיקר חסר מן הספר.
נבנה בליבנו מקום להשראת השכינה, נעבוד אותו כמו שצריך ואז נזכה בעז"ה וישיב הקב"ה את העבודה לדביר ביתו ונוכל להביא את הדברים למעשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה