נדב ואביהוא בני אהרון חטאו בהקריבם אש זרה לפני ה'.
נחלקו חז"ל מה היה חטאם, שהורו הלכה בפני משה רבם, שנכנסו שתויי יין, וי"א שכלל לא חטאו אל שעמדו להוסיף אהבה על אהבה – להוסיף אש משלהם על האש שירדה מהשמים (ויקרא רבא). ומיד "ותצא אש מלפני ה'.... וימותו לפני ה'".
ואומר המדרש (תורת כהנים) "היה אהרון עומד ותוהה ואומר, אוי לי, כך עבירה בידי וביד בני". ביום חנוכת המשכן, יום שמחתם של ישראל, יום שמחתו של אהרון הכהן הגדול, מתים שני בניו מיד עם חטאם, ללא ארך אפים, חייב להיות כאן חטא עצום, שהרי אין הקב"ה חשוד ליעביד דינא בלא דינא. אומר לו משה רבינו "הוא אשר דיבר ה' לאמר, בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". אומר משה לאהרון כבר בזמן הציווי על המשכן אמר לי הקב"ה שיתקדש בקרוביו והיכן אמר? "'ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי' אל תקרי בכבודי אלא במכובדי" וממשיך משה ואומר לאהרון, "הייתי סבור שיתקדש שמו של הקב"ה בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך" (רש"י). ועדיין צריך הסבר במה מתקדש הקב"ה במיתת הצדיקים. ועל זה המשיך משה ואמר "ועל פני כל העם איכבד" וברש"י "כשהקב"ה עושה דין בצדיקים, מתיירא ומתעלה ומתקלס, אם באלו כל שכן ברשעים". נכון, העונש כביכול אינו במידה עם החטא, אך הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה כי בזה הוא מתקדש, כשכולם מתייראין מפניו כשרואים את עומק מידת הדין.
אנחנו רואים כאן איך מיתת הצדיקים מקדשת שם שמים. ובמקומות אחרים נראה לכאורה להיפך, שכפוגעת מידת הדין בישראל ובצדיקים מתחלל שם שמים. כך אומר משה רבינו לקב"ה "למה יאמרו מצרים לאמור ...", כך אמר דוד המלך "למה יאמרו בגויים איה אלוקיהם". אם עם ישראל סובל, הרי הקב"ה עזבם כביכול או חלילה אין בכוחו לעזור להם. וביומא פ"ו ע"א לגבי עוון חילול ה', אומר רש"י "באמור להם עם ה' אלה – את זו קרא הכתוב חילול ה', כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו והכל אומרים מה הועילו לו, ראה החסידים והחכמים רעה באה עליהם". כשנענש הצדיק מתחלל שמו של הקב"ה כביכול אין דין ואין דיין.
ושני הדברים נכונים והכל תלוי בעיני המתבונן. אפשר לראות כאן השגחת ה' ואפי' השגחה יתירה. ואפשר חלילה לפרש זאת כהעדר השגחה. כשבני אהרון מתו לפני ה', ישראל הרואים אותם מתחזקים ביראת ה' ומתקדש שם שמים. אך בעיני העמים נראה הדבר שה' עזבם או שתש כוחו, כמו שאמר המן לאחשורוש - אלוקיהם זקן.
כשבאים צרות על עם ישראל יש השואלים היכן הקב"ה כמו השאלה הידועה היכן היה אלוקים בשואה. אבל התשובה היא שאין כאן שאלה, הקב"ה עשה את השואה. וזה בדיוק הנקודה, מבט אחד רואה כאן העדר השגחה חלילה, אך המבט האמיתי רואה כאן ריבוי השגחה שאמור ללמדנו ולעורר אותנו.
לאהרון הכן לא היו שאלות אבל היה תוהה על העבירה שיש בידו וביד בניו. עד שאמר לו משה, להיפך, צדיקים גמורים הם והקב"ה דקדק איתן כדי להתקדש במכובדיו. אז "וידום אהרון".
כל הצרות והקשיים הבאים על כלל ישראל ועל כל אדם פרטי נועדו לדבר אחד, להגביר יראת ה'. ופה הנסיון איך נקבל ונתייחס אנחנו לדברים.
התגברות הפיגועים, חזרתם של הטילים לישובי הדרום והתקרבותם למרכז, לא נועדו לתת לנו תעסוקה של ניתוח מהלכים מדיניים וצבאיים. הם נועדו להגביר יראת שמים, להגביר עסק התורה, עיסוק במצוות ובתפילות. כי כשקולו של יעקב מתגבר בבתי מדרשות, אז הקב"ה מתיירא, מתקלס ומתעלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה