במתן תורה אמרו ישראל נעשה ונשמע על תורה שבכתב וכפה עליהם הר כגיגית על תורה שבע"פ. בימי אחשורוש קיבלו ברצון גם את התורה שבע"פ.
קבלת התורה שבע"פ מחייבת אותנו בהיצמדות לפרשנות חז"ל לכל המצוות. קבלת תורה שבע"פ מחייבת אותנו גם בכל הגזירות וההרחקות שקבעו לנו חז"ל.
קבלת תורה שבכתב ללא תורה שבע"פ נותנת הרבה יותר מקום לפרשנות שלנו למצוות התורה.
נחזור לרגע בו נתגלתה הגזירה למרדכי (פרק ד'). "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר....". וכששומעת זאת אסתר, שולחת לשאול אותו "לדעת מה זה ועל מה זה" ומסבירה הגמרא שאסתר שאלה, שמא עברו על חמשה חומשי תורה שכתוב בהם "מזה ומזה הם כתובים"? כזאת גזירה נגזרה, בטח לא מקיימים את התורה. ומה עונה לה מרדכי, "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו". אומרים חז"ל בן בנו של קרהו בא עלינו. בן בנו של עמלק שעליו נאמר אשר קרך בדרך, אותו אחד שקירר את האמבטיה, עכשיו נכדו מגיע ומקרר את עם ישראל.
זה מתחיל במשתה שהיה כשר למהדרין בהכשרו של מרדכי, כמו שאומר המהרש"א על דברי הגמרא בביאור הפסוק כרצון איש ואיש אלו מרדכי והמן. כל האוכל היה כרצונו של מרדכי. גם היין – "השתיה כדת". הבקבוקים נפתחו ללא חשש יין נסך ואפי' לא סתם יינם. "אין אונס" לא חייבו אף אחד, כל אחד ישתה לפי רצונו, חוקיו ומצפונו. דבר נוסף אומרת הגמ' "השתיה כדת" כדת של תורה, אכילה מרובה משתייה. לא רק כשרות אלא גם השקפה של תורה יש כאן.
אבל יש אחד, מרדכי, משירי כנסת הגדולה, מממשיכי המסורה והנחלת התורה ממשה רבינו, שרואה את הסכנות הצפויות. הוא רואה את הכוונה המסתתרת מאחרי משתה הנשים שעשתה ושתי דוקא בבית המלך אחשורוש. נכון הכל נפרד עם מחיצה אבל יהיו שם מנגנים, יהיה שם יין, יהיו מחולות ואם כוונתם תצלח, אז המחיצות יפלו. הוא רואה גם את מקום עריכת המשתה "בחצר גינת ביתן המלך" והוא מבין את הכוונה – חצר לסעודה, גינה לטייל עם מי שירצה, וביתנים להתבודדות. את כל זה רואה מרדכי ומתריע בפני היהודים מפני השתתפות במשתה. אבל הם לא רואים ולא מבינים מה רע בלהיות חלק מהעם, במיוחד שיש כאן גם מדיניות והרבה פוליטיקה. מה יגידו ואיך הם יסתכלו על התבדלותנו, מה יהיה עם התקציבים לכוללים ולישיבות, והם הולכים למשתה.
את התוצאה הם מבינים כשכמעט מאוחר, כשכבר נגזרה הגזירה ורק צום ותפילות בשילוב עם לימוד התורה של תינוקות של בית רבן הצילו את העם מכליה. כאן, לאחר שראו את תוצאת השתתפותם במשתה אחשורוש, כשראו כמה קצרה דעתם בהבנת רצון ה', בהבנת נפש האדם ודרכי פעולתו של היצר הרע ושלוחיו. כאן הם הבינו עד כמה בלתי אפשרי קיום התורה שבכתב ללא הצמדות מוחלטת לתורה שבע"פ ולמנחיליה שבכל דור ודור. כאן הם גם מבינים מה זה תורה ומצוות. מה זה אורה של תורה, מה זה שמחה של מצוה.
לכן הדור קבלוה ברצון בימי אחשורוש.
לכן ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. אורה זו תורה... שמחה זה יו"ט... ששון זו ברית מילה... ויקר אלו תפילין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה