"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" החינוך מבאר שורשי המצוה "שורש המצוה נגלה הוא, שעם הדבר הזה נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון, ומתוך הרגלם בטוב וביושר מחמת יראה, ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת". אומרת לנו התורה על פי דברי בעל החינוך, אתם רוצים להיות טובים וללכת בדרך הישר, אבל לבד זה קשה ולכן נכוף אתכם לעשות זאת עד שתרגילו בדבר מיראה ואז תעשו מאהבה.
מצוה זו אינה מצוה של אדם פרטי אלא מצוה כללית על כל עם ישראל, על כל עיר ועיר, על כל קהילה וקהילה. אבל בעלי המוסר כהרגלם לומדים זאת גם לכל אדם ואדם כלפי עצמו. חובה על האדם להעמיד לו שופטים ושוטרים כדי לכפות את עצמו ללכת בדרך האמת. תפקידו של כל אדם כלפי עצמו הוא כתפקידם של השופטים, לבחון כל מעשה אשר יעשה האם הוא ישר או לא, האם הוא טמא או טהור, האם נעשה כדין או לא נעשה כדין. על האדם גם למלא כלפי עצמו את תפקידו של השוטר, לייסר את עצמו עד שיעשה את דבר המשפט.
המיוחד בזה הוא הכנסת התוכן לכל חיי האדם. רוב המצוות הקיומיות שאנו עושים, נעשים בחלק קטן מאד ממהלך חיינו. בפסח אנו אוכלים מצה בלילה הראשון. בסוכות אנחנו נוטלים ד' מינים וגם זה רק במשך מספר דקות ביום אם נכלול את אמירת ההלל וההושענות. בראש השנה תקיעת שופר. יש לנו גם מצווה יום יומית (לפחות לגברים שבינינו) הנחת תפילין ובעצם גם הציצית שאנו לובשים במשך כל היום אבל מי חושב עליה או זוכר אותה כשהיא עליו. ומה בשאר היום? איפה עבודת ה' שלנו במשך כל חיינו בעצם?
הגמרא במסכת בבא קמא (דף ל') אומרת, "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות". וכבר עמדו רבים הל כך שדברי רבא – אבות או ברכות – ברורים. אבל דברי רב יהודה תמוהים, מה הקשר בין מילי דנזיקין לחסידות. זהירות מלהזיק זה להיות בן אדם לא חסיד.
שמעתי מחכם אחד שפה נכנס היחס שלנו כלפי כל האנשים איתם אנו מתחככים במשך היום. איך אנחנו מדברים אל השני – הונאת דברים. איך אנחנו מקיימים את היחס בין עובד למעביד ולהיפך. איך אנחנו במשא ומתן ובמקח וממכר – הונאת ממון, גזל וכו'. אם נתבונן נראה שרוב היום שלנו מסתובב סביב בין אדם לחבירו ובעצם סביב מילי דנזיקין.
רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ג' ב') עונה למלך כוזר על שאלתו מי הוא חסיד (תמצות הדברים). "החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו, הנותן לכל יושביה את לחם חוקם, ומספק להם את כל צרכם במידה נכונה, והוא נוהג בכולם בצדק, לא יעשוק איש מהם, ולא ייתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו". אומר לו הכוזרי: "לחסיד שאלתיך לא למושל". עונה לו החבר: "החסיד הוא הוא המושל! שהרי כל חושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו, והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש...". הוא "חוסם הכוחות הכעסניים המבקשים לנצוח .... ומשמש בידיו ורגליו ולשונו בעניין הצריך ובחפצו המועיל".
חסיד הוא זה ששולט על כל כוחותיו ותכונותיו וטבעיו, בוחן אותם לפני כל פעולה ופעולה ומפעיל אותם בצורה הנכונה. מעניין שכשהגמרא מבררת מי הוא חסיד שוטה, היא מביאה דוגמא של אחד שרואה אישה טובעת בנהר ולא קופץ להצילה. הוא חסיד כי הוא חושב לפני שהוא עושה אבל הוא חושב מחשבה של שטות ולכן הוא שוטה. כי חסידות זה לשלוט על המעשים שלנו אבל בצורה נכונה. ואם רוב עסקו של אדם הוא במשא ומתן עם אנשים, אם רוב עסקו הוא במילי דנזיקין, הרי החסיד הוא זה ששומר את עצמו ממילי דנזיקין ומי אשר משאו ומתנו עם הבריות באמונה. ובזה מתבטאת א"כ עיקר עבודת ה' של האדם.
ואולי בזה מתקיים גם השיוותי ה' לנגדי תמיד. כי אם כל מעשה שאנו עושים נבדק האם מתקיים בזה רצון ה' או לא הרי שאנו שמים את ה' לפנינו בכל רגע תמיד.
מצוה זו אינה מצוה של אדם פרטי אלא מצוה כללית על כל עם ישראל, על כל עיר ועיר, על כל קהילה וקהילה. אבל בעלי המוסר כהרגלם לומדים זאת גם לכל אדם ואדם כלפי עצמו. חובה על האדם להעמיד לו שופטים ושוטרים כדי לכפות את עצמו ללכת בדרך האמת. תפקידו של כל אדם כלפי עצמו הוא כתפקידם של השופטים, לבחון כל מעשה אשר יעשה האם הוא ישר או לא, האם הוא טמא או טהור, האם נעשה כדין או לא נעשה כדין. על האדם גם למלא כלפי עצמו את תפקידו של השוטר, לייסר את עצמו עד שיעשה את דבר המשפט.
המיוחד בזה הוא הכנסת התוכן לכל חיי האדם. רוב המצוות הקיומיות שאנו עושים, נעשים בחלק קטן מאד ממהלך חיינו. בפסח אנו אוכלים מצה בלילה הראשון. בסוכות אנחנו נוטלים ד' מינים וגם זה רק במשך מספר דקות ביום אם נכלול את אמירת ההלל וההושענות. בראש השנה תקיעת שופר. יש לנו גם מצווה יום יומית (לפחות לגברים שבינינו) הנחת תפילין ובעצם גם הציצית שאנו לובשים במשך כל היום אבל מי חושב עליה או זוכר אותה כשהיא עליו. ומה בשאר היום? איפה עבודת ה' שלנו במשך כל חיינו בעצם?
הגמרא במסכת בבא קמא (דף ל') אומרת, "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות". וכבר עמדו רבים הל כך שדברי רבא – אבות או ברכות – ברורים. אבל דברי רב יהודה תמוהים, מה הקשר בין מילי דנזיקין לחסידות. זהירות מלהזיק זה להיות בן אדם לא חסיד.
שמעתי מחכם אחד שפה נכנס היחס שלנו כלפי כל האנשים איתם אנו מתחככים במשך היום. איך אנחנו מדברים אל השני – הונאת דברים. איך אנחנו מקיימים את היחס בין עובד למעביד ולהיפך. איך אנחנו במשא ומתן ובמקח וממכר – הונאת ממון, גזל וכו'. אם נתבונן נראה שרוב היום שלנו מסתובב סביב בין אדם לחבירו ובעצם סביב מילי דנזיקין.
רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ג' ב') עונה למלך כוזר על שאלתו מי הוא חסיד (תמצות הדברים). "החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו, הנותן לכל יושביה את לחם חוקם, ומספק להם את כל צרכם במידה נכונה, והוא נוהג בכולם בצדק, לא יעשוק איש מהם, ולא ייתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו". אומר לו הכוזרי: "לחסיד שאלתיך לא למושל". עונה לו החבר: "החסיד הוא הוא המושל! שהרי כל חושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו, והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש...". הוא "חוסם הכוחות הכעסניים המבקשים לנצוח .... ומשמש בידיו ורגליו ולשונו בעניין הצריך ובחפצו המועיל".
חסיד הוא זה ששולט על כל כוחותיו ותכונותיו וטבעיו, בוחן אותם לפני כל פעולה ופעולה ומפעיל אותם בצורה הנכונה. מעניין שכשהגמרא מבררת מי הוא חסיד שוטה, היא מביאה דוגמא של אחד שרואה אישה טובעת בנהר ולא קופץ להצילה. הוא חסיד כי הוא חושב לפני שהוא עושה אבל הוא חושב מחשבה של שטות ולכן הוא שוטה. כי חסידות זה לשלוט על המעשים שלנו אבל בצורה נכונה. ואם רוב עסקו של אדם הוא במשא ומתן עם אנשים, אם רוב עסקו הוא במילי דנזיקין, הרי החסיד הוא זה ששומר את עצמו ממילי דנזיקין ומי אשר משאו ומתנו עם הבריות באמונה. ובזה מתבטאת א"כ עיקר עבודת ה' של האדם.
ואולי בזה מתקיים גם השיוותי ה' לנגדי תמיד. כי אם כל מעשה שאנו עושים נבדק האם מתקיים בזה רצון ה' או לא הרי שאנו שמים את ה' לפנינו בכל רגע תמיד.
על זה נאמר "רק חזק ואמץ"
השבמחקמתי