"כי יסיתך אחיך ... או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור, נלכה ונעבדה אלוהים אחרים..."
פרשת השבוע מלמדת אותנו את דינו של אדם המסית את חברו או את בן משפחתו לעבוד עבודה זה. הפרשה גם מלמדת אותנו לא רק את דינו אלא גם את היחס שצריך להיות לנו לאותו מסית.
עונשו של מסית לעבוד עבודה זרה, הוא מיתה ולא סתם מיתה אלא המיתה הכי חמורה – סקילה. רוצח למשל שהרג נפש מישראל, חייב מיתה בסייף. בזה לא מסתיים חומרת העונש. התורה גם מצווה אותנו "לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו". וכפי שמבאר רש"י את הפסוק, ולא תחוס עינך עליו – אפי' שנאמר לא תעמוד על דם רעך, על זה לא תחוס. ולא תחמול – לא תהפך בזכותו. בכל חייבי מיתה יש דינים רבים שמטרתם לזכות את הנאשם. במסית אין דינים אלו, נהפוך הוא, צריך לחפש לו חובה.
ובזה לא הסתיים הסיפור. מי הורג אותו? "הרג תהרגנו, ידך תהיה בו בראשונה להמיתו". זה החטא היחיד עליו יש מצוה שהצד הנפגע הוא יהיה המעניש.
גדול המחטיאו מן ההורגו, שזה ממיתו בעולם הזה וזה ממיתו בעולם הזה ובעולם הבא. לכן חמור עונשו של מסית מעונשו של רוצח. לכן גם היחס אל המסית בין מצד הנפגע ובין מצד כל העם, חמור מהיחס לשאר החוטאים.
התורה אמנם מדברת על מסית לעבוד עבודה זרה. אבל מכאן עלינו ללמוד, מה היחס הנדרש כלפי כל מי שמסית או מושך לעשיית דבר רע. כי אם חמור כל כך חטאו, כמה אנחנו צריכים להתרחק מכל מי שעלול להשפיע עלינו לרעה.
אנחנו אומרים כל יום בסיומם של ברכות השחר, והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע. וביהי רצון השני אנו מוסיפים גם משכן רע. ככה אנחנו מתחילים את היום בבקשה להתרחק מכל מי שעלול להשפיע עלינו לרעה. סתם כך מאדם רע, אבל יותר מזה מחבר רע ומשכן רע. כי מחבר ומשכן יותר קל להיות מושפעים. יש הרבה פעמים את האי נעימות והחשש לקלקל את היחסים. ולכן אנחנו מבקשים במיוחד על שלושתם, על סתם אדם על חבר ועל שכן. לכן נקטה גם התורה במסית, כי יסיתך אחיך בן אמך, או רעך. כי כשזה אח או חבר מסית, הרבה יותר קשה להזהר ממנו. ולכן אנחנו מבקשים, כדי לקבל סייעתא דשמיא וכדי לחדד לעצמנו את חשיבות הדבר.
רש"י מבאר את המילים "לא תאבה לו" שנאמרו לגבי מסית, 'לא תאהבנו, למרות שנאמר ואהבת לרעך כמוך, אותו לא תאהב'. כי המטרה היא להרחיק את עצמנו מהרע, לא לאהוב אותו, עד כדי שהנפגע עצמו צריך להרוג אותו. עד כדי כך מחדירה התורה בנו את חובת ההרחקה מאנשים כאלו.
אנחנו רגילים לדאוג לילדים שלנו, אם אילו חברים הוא מתחבר, במקומות הלימוד ומחוץ להם. ואם מי הוא מסתובב. כי אנו מבינים את עצמת ההשפעה שיש לחבר ובמיוחד על ילדים, אבל התורה מלמדת אותנו כאן שהסכנה היא לכל אדם, גם מבוגרים. נפגשים בכל מיני אנשים בכל מיני הזדמנויות, יוצרים קשרים במקומות העבודה. וצריך תמיד לזכור את הזהירות הנדרשת, ולדעת איפה לשים את הגדרות והחסמים. כי ממי הזהירות נדרשת יותר, דוקא מהחבר ומהשכן.
פרשת השבוע מלמדת אותנו את דינו של אדם המסית את חברו או את בן משפחתו לעבוד עבודה זה. הפרשה גם מלמדת אותנו לא רק את דינו אלא גם את היחס שצריך להיות לנו לאותו מסית.
עונשו של מסית לעבוד עבודה זרה, הוא מיתה ולא סתם מיתה אלא המיתה הכי חמורה – סקילה. רוצח למשל שהרג נפש מישראל, חייב מיתה בסייף. בזה לא מסתיים חומרת העונש. התורה גם מצווה אותנו "לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו". וכפי שמבאר רש"י את הפסוק, ולא תחוס עינך עליו – אפי' שנאמר לא תעמוד על דם רעך, על זה לא תחוס. ולא תחמול – לא תהפך בזכותו. בכל חייבי מיתה יש דינים רבים שמטרתם לזכות את הנאשם. במסית אין דינים אלו, נהפוך הוא, צריך לחפש לו חובה.
ובזה לא הסתיים הסיפור. מי הורג אותו? "הרג תהרגנו, ידך תהיה בו בראשונה להמיתו". זה החטא היחיד עליו יש מצוה שהצד הנפגע הוא יהיה המעניש.
גדול המחטיאו מן ההורגו, שזה ממיתו בעולם הזה וזה ממיתו בעולם הזה ובעולם הבא. לכן חמור עונשו של מסית מעונשו של רוצח. לכן גם היחס אל המסית בין מצד הנפגע ובין מצד כל העם, חמור מהיחס לשאר החוטאים.
התורה אמנם מדברת על מסית לעבוד עבודה זרה. אבל מכאן עלינו ללמוד, מה היחס הנדרש כלפי כל מי שמסית או מושך לעשיית דבר רע. כי אם חמור כל כך חטאו, כמה אנחנו צריכים להתרחק מכל מי שעלול להשפיע עלינו לרעה.
אנחנו אומרים כל יום בסיומם של ברכות השחר, והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע. וביהי רצון השני אנו מוסיפים גם משכן רע. ככה אנחנו מתחילים את היום בבקשה להתרחק מכל מי שעלול להשפיע עלינו לרעה. סתם כך מאדם רע, אבל יותר מזה מחבר רע ומשכן רע. כי מחבר ומשכן יותר קל להיות מושפעים. יש הרבה פעמים את האי נעימות והחשש לקלקל את היחסים. ולכן אנחנו מבקשים במיוחד על שלושתם, על סתם אדם על חבר ועל שכן. לכן נקטה גם התורה במסית, כי יסיתך אחיך בן אמך, או רעך. כי כשזה אח או חבר מסית, הרבה יותר קשה להזהר ממנו. ולכן אנחנו מבקשים, כדי לקבל סייעתא דשמיא וכדי לחדד לעצמנו את חשיבות הדבר.
רש"י מבאר את המילים "לא תאבה לו" שנאמרו לגבי מסית, 'לא תאהבנו, למרות שנאמר ואהבת לרעך כמוך, אותו לא תאהב'. כי המטרה היא להרחיק את עצמנו מהרע, לא לאהוב אותו, עד כדי שהנפגע עצמו צריך להרוג אותו. עד כדי כך מחדירה התורה בנו את חובת ההרחקה מאנשים כאלו.
אנחנו רגילים לדאוג לילדים שלנו, אם אילו חברים הוא מתחבר, במקומות הלימוד ומחוץ להם. ואם מי הוא מסתובב. כי אנו מבינים את עצמת ההשפעה שיש לחבר ובמיוחד על ילדים, אבל התורה מלמדת אותנו כאן שהסכנה היא לכל אדם, גם מבוגרים. נפגשים בכל מיני אנשים בכל מיני הזדמנויות, יוצרים קשרים במקומות העבודה. וצריך תמיד לזכור את הזהירות הנדרשת, ולדעת איפה לשים את הגדרות והחסמים. כי ממי הזהירות נדרשת יותר, דוקא מהחבר ומהשכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה