"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך..." (דברים י' י"ב)
משה רבינו אומר לבני ישראל, מה ה' מבקש מכם? רק יראת שמים. יראת שמים זה רק? שאלה זאת שואלת הגמ' בברכות (ל"ג ב'). ומתרצת הגמ' "אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא". אכן לגבי משה יראת שמים זה דבר קטן שניתן לומר עליו רק. ועדיין צריך להבין, הרי משה מדבר אל כלל ישראל ולגביהם זה לא דבר קטן, ולמה קורה לזה רק?
ואולי יש לומר שאין כוונת הגמ' למשה רבינו עצמו אלא לעם ישראל שעמדו לפני משה, בשבילם זה אכן היה דבר קטן (וכן מצאתי בדברי הכלי יקר). והדברים יתבארו על פי המשך הפסוקים (י"א, ב' – ז'). ,וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלוקיכם, את גדלו ואת ידו החזקה.... כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה". בפסוקים אלו מתאר משה לבני ישראל את שראו בעיניהם, איך הקב"ה משלם לשונאיו ולעוברי רצונו, במכות מצרים. את עונשם של דתן ואבירם, את שנגף את ישראל בעגל ובתבערה, בנחשים ובשרפים ובקברות התאוה. במגיפת השיטים כשחטאו בבנות מואב, במרגלים וכו' (על פי דברי הרמב"ן). ואומר להם משה, לא את בניכם אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר לא ראינו כל זאת (רש"י), כי להם הדבר באמת יהיה קשה. אליכם אני מדבר. אתם שראיתם את כל זה. לכם הדבר קל, לכם אפשר לומר על יראת ה' רק.
מצוות האמונה נאמרה בדברה הראשונה מעשרת הדברות – "אנכי ה' אלוקיך". וכמו שכתב הרמב"ן "הדבור הזה מצות עשה... שידעו ויאמינו כי יש ה', כלומר הווה, קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת. והוא אלוקים להם שחייבים לעבוד אותו". והסיבה שלא נאמר שם אשר בראתי שמים וארץ, אלא אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אומר הרמב"ן כי היא תורה על כל יסודות האמונה. ומסיים הרבמ"ן כי הם היודעים ועדים בכל אלה. אם היה הקב"ה תולה את חיוב האמונה בבריאת שמים וארץ, הרי אין מי שראה והעביר הלאה עד אלינו. ביציאת מצרים חזו שישים ריבוא גברים לבד מנשים זקנים וטף, בגדולתו ובכוחו של הבורא. משם למדו על המציאות ועל החפץ, על החידוש והיכולת, ועל היחוד, כלשונו של הרמב"ן שם. והם מעבירים את זה מדור לדור מאב לבנו עד אלינו ואנו ממשיכים להעביר זאת הלאה.
האמונה הזו ביציאת מצרים, היא הבסיס לכל עבודת ה' שלנו. כמו שאומר רש"י שם "אשר הוצאתיך מארץ מצרים – כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי. האמונה ביציאת מצרים תחייב אותנו בעבודת ה' מעצם היותנו משועבדים לו אחר שקנה אותנו לעבדים בהוציאו אותנו ממצרים.
בפרשה שלנו, אנחנו מוצאים את החלק הנוסף בתוצאת אמונה זו, יראת ה'. גם יראת ה' מקורה באמונתו ביציאת מצרים. אמונה וידיעת האותות והמופתים בהם שילם ה' לשונאיו ולעוברי מצוותיו.
לכן חייבים אנו בהזכרת יציאת מצרים פעמיים ביום. לכן חייבים אנו בסיפור יציאת מצרים לבנינו ולעצמנו, פעם אחת בשנה בליל ראשון של פסח.
ומכאן נלמד מה הדרך ליראת ה'. אמנם לנו זה יותר קשה שהרי לא ראינו בעינינו, אבל בכל זאת באזנינו שמענו ואבותינו סיפרו לנו. אם נתעמק בפרשיות יציאת מצרים, ועוד יותר מזה בתמצות הדברים והבהרתם על ידי משה רבינו בפרשיות חומש דברים, נקבל לנו מושג כל שהוא על גדלותו של הקב"ה ועל דרכו לשלם לשונאיו. וזה יהיה הבסיס ממנו נוכל להגיע ליראת ה'.
ואולי יש לומר שאין כוונת הגמ' למשה רבינו עצמו אלא לעם ישראל שעמדו לפני משה, בשבילם זה אכן היה דבר קטן (וכן מצאתי בדברי הכלי יקר). והדברים יתבארו על פי המשך הפסוקים (י"א, ב' – ז'). ,וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' אלוקיכם, את גדלו ואת ידו החזקה.... כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה". בפסוקים אלו מתאר משה לבני ישראל את שראו בעיניהם, איך הקב"ה משלם לשונאיו ולעוברי רצונו, במכות מצרים. את עונשם של דתן ואבירם, את שנגף את ישראל בעגל ובתבערה, בנחשים ובשרפים ובקברות התאוה. במגיפת השיטים כשחטאו בבנות מואב, במרגלים וכו' (על פי דברי הרמב"ן). ואומר להם משה, לא את בניכם אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר לא ראינו כל זאת (רש"י), כי להם הדבר באמת יהיה קשה. אליכם אני מדבר. אתם שראיתם את כל זה. לכם הדבר קל, לכם אפשר לומר על יראת ה' רק.
מצוות האמונה נאמרה בדברה הראשונה מעשרת הדברות – "אנכי ה' אלוקיך". וכמו שכתב הרמב"ן "הדבור הזה מצות עשה... שידעו ויאמינו כי יש ה', כלומר הווה, קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת. והוא אלוקים להם שחייבים לעבוד אותו". והסיבה שלא נאמר שם אשר בראתי שמים וארץ, אלא אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אומר הרמב"ן כי היא תורה על כל יסודות האמונה. ומסיים הרבמ"ן כי הם היודעים ועדים בכל אלה. אם היה הקב"ה תולה את חיוב האמונה בבריאת שמים וארץ, הרי אין מי שראה והעביר הלאה עד אלינו. ביציאת מצרים חזו שישים ריבוא גברים לבד מנשים זקנים וטף, בגדולתו ובכוחו של הבורא. משם למדו על המציאות ועל החפץ, על החידוש והיכולת, ועל היחוד, כלשונו של הרמב"ן שם. והם מעבירים את זה מדור לדור מאב לבנו עד אלינו ואנו ממשיכים להעביר זאת הלאה.
האמונה הזו ביציאת מצרים, היא הבסיס לכל עבודת ה' שלנו. כמו שאומר רש"י שם "אשר הוצאתיך מארץ מצרים – כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי. האמונה ביציאת מצרים תחייב אותנו בעבודת ה' מעצם היותנו משועבדים לו אחר שקנה אותנו לעבדים בהוציאו אותנו ממצרים.
בפרשה שלנו, אנחנו מוצאים את החלק הנוסף בתוצאת אמונה זו, יראת ה'. גם יראת ה' מקורה באמונתו ביציאת מצרים. אמונה וידיעת האותות והמופתים בהם שילם ה' לשונאיו ולעוברי מצוותיו.
לכן חייבים אנו בהזכרת יציאת מצרים פעמיים ביום. לכן חייבים אנו בסיפור יציאת מצרים לבנינו ולעצמנו, פעם אחת בשנה בליל ראשון של פסח.
ומכאן נלמד מה הדרך ליראת ה'. אמנם לנו זה יותר קשה שהרי לא ראינו בעינינו, אבל בכל זאת באזנינו שמענו ואבותינו סיפרו לנו. אם נתעמק בפרשיות יציאת מצרים, ועוד יותר מזה בתמצות הדברים והבהרתם על ידי משה רבינו בפרשיות חומש דברים, נקבל לנו מושג כל שהוא על גדלותו של הקב"ה ועל דרכו לשלם לשונאיו. וזה יהיה הבסיס ממנו נוכל להגיע ליראת ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה