"נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" (ל"א ב')
בפרשיות הקודמות למדנו על מואב שמחמת פחדם מבני ישראל, חיפשו דרך להשמידם ולאחר התייעצות עם מדין – "ויאמר מואב אל זקני מדין" (כ"ב ד') שכרו את שירותיו של בלעם לקללם. לאחר נסיונות כושלים בהם הבין בלעם סופית שאין הקב"ה מסכים לקללם, יעץ להם להחטיאם. ואכן מדין ומואב שולחים את בנותיהם להחטיא את בני ישראל. והסוף עשרים וארבעה אלף מבני ישראל מתים במגפה. יש מהמפרשים שאומרים שאלו רק משבט שמעון, ומלבדם מתו עוד הרבה יותר. אז, הקב"ה מצווה את בני ישראל, "צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין" ובפרשתנו חוזר הקב"ה ומצווה, "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים.
רש"י על המקום עומד על כך שנצטוו לנקום ולהכות רק את המדינים ולא את מואב בגלל דוד שיצא מהם. ואכן בימי דוד, נצטוו להכותם.
המדרש (ספרי), על הפסוק צרור את המדינים, שואל, במה שונים עמון ומואב ממצרים ואדום שיצאו לקראת ישראל בחרב? ואומר המדרש "רבי שמעון אומר, מניין אתה אומר שכל המחטיא את האדם יותר קשה מן ההורגו? שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ובעולם הבא. שתי אומות קדמו ישראל בחרב - מצרים ואדום, ושתיים בעבירה – עמון ומואב. על אלו שקדמון בחרב כתיב 'לא תתעב אדומי ולא תתעב מצרי' ועל אלו שקדמום בעבירה כתיב 'ולא יבא עמוני ומואבי'.
הילק"ש בפרשתנו על הפסוק "נקם נקמת" אומר, אבל עצת מדין לא היתה אלא להחטיא את ישראל ועל ידם נפלו כ"ד אלף מישראל, ועל ידם נתחייבו כליה, שהמחטיאו לאדם קשה מן ההורגו.
האור החיים על הפסוק "צרור את המדינים והכיתם אותם" שואל למה נתחלק הציווי לשניים - צרור והכיתם? ועוד שואל למה הוקדם ציווי זה לזמן הביצוע שהי לאחר זמן ולאחר שנצטוו שוב בפרשתנו "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים"? לכן מבאר האור החיים הקדוש את המילה צרור מלשון שנאה. והיה כאן ציווי של הקב"ה עוד לפני ההכאה, לשנוא אותם, כי השנאה תרחיק אותם מהעבירה. מאותה סיבה גם הרחיק את ההכאה בפועל מהציווי הראשון, כדי שירבו השנאה אליהם בזמן הזה ועל ידי זה יתרחקו מן החטא.
זה גם העניין של "מלחמה לה' בעמלק". עמלק גם הוא לא נלחם בגופן של ישראל אלא בנשמתן, באמונה בקב"ה. "אשר קרך" לשון מקרה ולשון קירור, קירור האמונה. הרמב"ם בדיני מחיית עמלק כותב "ויכניס בליבו שנאה לעמלק". גם כאן עניין השנאה כדי להתרחק מההשפעה ומן החטא.
בכניסתם של ישראל לארץ נצטוו להשמיד את שבעת העמים היושבים בארץ כנען ולא להחיות מהם כל נשמה. כל כך למה "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם" (דברים כ' י"ח)
מכל זה אנחנו לומדים כמה חשובה ההרחקה מהשפעה רעה. כך הוא בהרחקה מאומות העולם וכך הוא בהרחקה מחבר רע ומשכן רע. כך הוא בשמירה על ילדינו וכך גם בשמירה על עצמינו. כל מי שהסתובב פעם בחברה הרחוקה משמירת מצוות ראה ורואה את השפעת ההתקרבות. אם זה בלבוש, אם זה בדיבור, ואם זה במעשה.
רק התחזקות בעיסוק בתורה, בשמירת ובקיום המצוות, תשמור עלינו משכנות רעה. ונזכה לקדש שם שמים בכל מקום בו אנו נמצאים.
ומכיוון שבימינו אי אפשר בלי קצת אקטואליה, ממי אנחנו הכי צריכים לפחד, ממי צריכים ביותר להיזהר? כבר לימדנו יעקב אבינו בתפילתו לפני פגישתו עם עשו. "הצילני נא מיד אחי מיד עשו". יעקב מבקש מהקב"ה, תציל אותי מידו כשבא אלי בתור "עשו", אבל עוד לפני כן תציל אותי כשבא אלי בתור "אחי", כשבא אלי כמי שאוהב אותי ורוצה בטובתי. כי עשו יהרוג אותנו בעולם הזה, אבל "אחי" יהרוג אותנו גם לעולם הבא.
כנגד הבאים עלינו להשמידנו, ה' נלחם לנו. כנגד הבאים להעבירנו על דת, ידע עם ישראל לדורותיו להתנגד ולמסור את הנפש. הבעיה הגדולה היא כשבאים אלינו "כאחים", כרוצים בטובתנו, כרוצים לצרפנו למשפחת העמים. אז יש את החשש הגדול של התקרבות שתביא להיסחפות ולנפילה הגדולה.
את זה אנחנו צריכים לזכור כשמישהו שאינו חשוד באהבה יתירה אלינו מצטייר פתאום כדורש בטובתנו, כדואג לנו. כשרוצים לעזור לנו לצאת ממעגל העוני ולהשתלב בשוק העבודה, עלינו לדעת מה כוונתם האמיתית, הרחקתנו מלימוד התורה ואח"כ גם מקיום המצוות. כשפתאום אין צורך בנו כחיילים ורוצים להוריד את גיל הפטור משירות צבאי לגיל עשרים וחמש כדי לאפשר לאותם אברכים החוששים מגיוס לצאת לעבוד. זה לא בגלל דאגתם לנו, אלא מתוך מחשבה שנקווה שהיא שגויה, שיפחתו לומדי בית המדרש. וכשאנו שומעים את אותם מסבירנים שמחשיבים או לפחות מכנים עצמם כחרדים, מתנצלים ומסבירים כמה הציבור החרדי כן עובד, וכמה הוא רוצה לעבוד ולא מאפשרים לו. וכשהם מספרים על שינויים בתוך הציבור החרדי ביחס לכוללים וללומדים בהם. אנו רואים בחוש עד כמה השיטה של "אחי" משפיעה ומסוכנת, ועד כמה עלינו להיזהר ממנה.
בימים אלו בהם אנו אבלים על החורבן ומקווים ומתפללים לבניין בית המקדש במהרה בימינו על ידי מלך המשיח, נזכור את דברי רבי אליעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. נתחזק בעסק ובלימוד התורה, נייצר לנו את הזמן ונוסיף בלימוד תורה. ואולי נוכל גם להיות שגרירים ומסבירנים טובים של עולם התורה, בכל מקום בו אנו נמצאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה