אנו עומדים שלושה ימים לפני ראש השנה ונראה שעולם כמנהגו נוהג. אם ר' ישראל סלנטר מדבר על "פלצות" שאחזה לפנים בישראל, אצלנו אפי' הרגשה כל שהיא של חשש, גם היא לא מורגשת. זכורני את הפעם היחידה בה הייתי בבית משפט וגם זה רק בבית משפט לתעבורה. ימים לפני כן דאגתי וחרדתי מפני השלילה והקנס שאולי אקבל (המשפט התבטל בסוף). ביום המשפט עצמו הפרפרים חגגו אצלי בבטן כבר מהבוקר. שלא נדבר על מי שיושב מחוץ לחדר בדיקות או חדר ניתוח ומחכה לתוצאות הבדיקה/ניתוח של הקרוב אליו. את המתח והחרדה אפשר לחוש באוויר. והנה אנו עומדים לפני יום הדין בו יקבע כל מהלך השנה הבאה שלנו. איזה עסקים יצליחו ואיזה לא. האם פרנסתנו תספיק לנו - ובלשון ה"עמך" האם נגמור את החודש - או לא. האם מס הכנסה יבא לביקור בית. האם נהיה בריאים או נחלה חלילה. מי יחיה ומי ימות, מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשר. ואנו רגועים כאילו הדברים לא קשורים אלינו. הרי השנה שעברה עלינו לא הייתה נקייה מקשיים ומצרות וגם אם היא הייתה בסדר יחסית או אפי' יותר מזה - וצריך להודות על מה שהיה - אבל מי מבטיח לנו שכך זה ימשך.
ר' ישראל סלנטר מבאר את חוסר הפחד בטמטום הלב הנובע מהעבירות. כך שגם אם אדם חושב על הכל ומבין את משמעות הדין, יש חסימה שלא נותנת להשיב את זה אל הלב. והפתרון לזה הוא תשובה – מחיקת העברות, ותפילה.
ולי יש את התחושה שאנחנו נמצאים שלב אחד או יותר לפני זה. בשבת שעברה קראנו את פרשת נצבים הנקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. פרשה זו ממשיכה את משאו האחרון של משה רבינו לפני פרידתו מעם ישראל, בו הוא מוכיח אותם על העבר ומלמדם על העתיד. "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע" (דברים ל' ט"ו). משה רבינו תולה את החיים בעשיית הטוב ואת המוות בעשיית הרע. ובלשונו של רש"י זה תלוי בזה, עם תעשה טוב הרי לך חיים ואם תעשה רע הרי לך המוות. וכמה פסוקים הלאה בסיום הפרשה, "החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" (ל' י"ט). וברש"י אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים. האם אנחנו בוחרים בחיים? האם כשקראנו את הפרשה הזו חמשה ימים לפני יום הדין, קישרנו את הדברים אלינו?
דבר ראשון, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת רוצים לבחור בחיים. וכדי לדעת אם אנחנו רוצים חיים, בואו נבין מה זה חיים. כי אם ניקח את המושג "לעשות חיים" - היינו להנות כמה שיותר מן העולם הזה, לכאלו חיים נראה שיש ביקוש רב אבל לא אלו החיים שאנו מבקשים בימים נוראים. אבל בואו נראה למה התורה קוראת חיים. כשהקב"ה אומר לבני ישראל ובחרת בחיים, הוא גם אומר להם במפורש איך בוחרים בחיים. "לאהבה את ה' אלוקיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו". מה זה חיים, אהבת השם, שמיעה בקולו – קיום כל המצוות, ולהידבק בדרכיו. לבחור בחיים זה אומר לבחור בכל אלה. זה אומר לבחור בדרך חיים שעלולה להיות שונה מהדרך בה אנו רגילים ללכת. ולבקש חיים זה אומר לבקש "וכתבנו בספר החיים למענך".
כשנבין שבבחירה בטוב ובבחירה בחיים אלו של "לאהבה את ה' אלוקיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו", בזה טמון כל מה שיבא עלינו בשנה הבאה, אז אולי נתחיל לחשוב האם אנחנו באמת חיים נכון, האם אנחנו בדרך הנכונה. וביחד עם התשובה, יש סיכוי שנתחיל לחשוש ולפחד אולי אנו לא בדיוק חיים בצורה שהקב"ה רוצה שנחיה. ואז, מה עם כל עתידנו התלוי בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה