שמיני עצרת נקבע על ידי חז"ל כיום שמחת תורה, יום גמרה של תורה ובו מתחילים גם מחזור חדש של קריאת התורה מבראשית. במספר מקומות בחז"ל אנו מוצאים הסבר לקביעת סדר הפרשיות בקריאת התורה מדי שבת, כגון "עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבמשנה תורה לפני ראש השנה" וכדו'. ובכל זאת צריך להבין את הסיבה לגמרה של תורה דוקא בשמיני עצרת.
מעיון בדברי רז"ל עולה שנכון להתחיל את התורה בתחילת שנה. שמיני עצרת נבחר מהטעם שאין בו מצווה יחודית. אלא שמרש"י ומהמדרש עולה עניין מיוחד ביום זה.
על הפסוק בפרשת אמור המדבר על שמיני עצרת אומר רש"י משל למלך שזימן את בניו לכך וכך ימים. כיוון שהגיע הזמן להפטר, אמר, בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם. הקב"ה מבקש הישארו עמי עוד יום אחד. במה יפחית עוד יום אחד את קושי הפרידה שתהיה אם לא היום אז מחר. שמעתי הסבר מעניין. בתחילה אומר רש"י כשהגיע הזמן להפטר ובסיום אומר קשה עלי פרידתכם. ישנו חילוק בין הלשונות, פטירה היא התרחקות פיזית, פרידה היא התרחקות רוחנית. יכולים אנשים להיות רחוקים מאד אחד מהשני אבל הם לא פרודים. מצד שני יכולים לחיות בבית אחד ולהיות פרודים. בני ישראל בנמשל נפטרים מקרבתו של הקב"ה. אומר להם הקב"ה אני חושש שזה יהיה פרידה ולכן הישארו עימי יום נוסף כדי לחזק את הקשר. מה יועיל יום נוסף אחד לחיזוק הקשר? זה יום שמחת תורה, יום בו אנו שמחים בהשם ובתורתו.
והדברים מפורשים במדרש בילקוט שמעוני (פרשת פנחס תשפ"ב) "אמר רבי אלכסנדרי: משל למלך שבאה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה והיה בנו של המלך טורח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו: יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה אלא טול תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר, כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהן של אומות העולם,.... וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד. כיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקב"ה ואומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אמר ר' אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בתורתך, בך בישועתך, אמר רבי יצחק: בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך ב' – תרי, ך' - עשרים". והם הם הדברים שאמרנו. מה ישמור על הקשר בינינו לבין בורא עולם? מה ימנע את הפרידה בין ישראל לקב"ה? שמחת התורה! כי "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל, חד הוא".
ואחרי שהבנו את משמעותה של שמחת התורה בקשר בין ישראל לקב"ה, צריכים לדאוג שאכן תהיה שמחה כזו וזה אפשרי רק על ידי לימוד התורה, על ידי שקיעות בתורה. כי בלי תורה אין במה לשמוח. נכון, ידוע הסיפור על אותו תלמיד חכם שראה את היהודי הפשוט, זה שנרדם מדי יום בשיעור בעין יעקב, והנה הוא עולז וצוהל בשמח תורה. שאלו, ולשמחה זו מה עושה, מה לך ולתורה? ענה לו אותו יהודי וכשהכיתי על ליבי בעל חטא שחטאנו לפניך בעיניים רמות, הכיתי על חטאי? מה לי ולעיניים רמות. אלא כל ישראל ערבין והכיתי על העיניים רמות שלך. א"כ גם היום בשמחת תורה אני יכול לשמוח בתורה שלך. אבל עדיין עדיף להיות מאלה ששמחים בתורה שלנו.
ומכאן ההכנה ליום הושענא רבה. יום זה הוא ההזדמנות האחרונה לשנות את גזר הדין. והגישה ליום זה שונה משאר הימים הנוראים - ר"ה ויוה"כ. אחרי המלכת הקב"ה בר"ה. אחרי ההוספה בקיום המצוות ובהקפדה עליהם בעשרת ימי תשובה. אחרי הווידוי, החרטה והחזרה בתשובה ביוה"כ. מה אנו עושים בהושענא רבה מלבד חבטת הערבה? אנו פותחים את היום בלימוד התורה, מי יותר ומי פחות. לפני הערעור האחרון, אנו לוקחים את עורך הדין הטוב ביותר - התורה. כי אם זה כוחה של תורה שמונעת את הפירוד בין ישראל לקב"ה. את אותה תורה אנו מביאים לפניו ואמרים לו, הנה גם אנחנו רוצים בקרבתך, גם אנחנו לא רוצים להפרד והנה אנו עוסקים ושמחים בתורה. ושנזכה לפיתקא טבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה