"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". ומפרש הרמב"ן, "מראש צורים ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו כי ישכון לבדו ואין גוי אחר שיחשב הוא אליו, כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחד. אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם וישכן בטח בדד יעקב וישראל...... הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמות נאות להם מאבותם.
ורש"י מוסיף, מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו – "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות". וכמו שמפרש בעל הטורים מראש צורים אלו האבות, ומגבעות אלו האמהות.
בלעם יודע שהקב"ה לא רוצה לקלל את עם ישראל ובכל זאת הוא מנסה למצוא איזו נקודה שבגינה יסכים הקב"ה לקללם. לשם כך הוא עולה אל ראש הגבעה כדי להשקיף ולמצוא אולי איזה פגם שיוכל להיתלות בו. ולבסוף לא רק שלא קילל אלא ברך. כי לפתע הוא רואה את העם השוכן בדד ללא התערבות עם עמים אחרים ועם תרבויות אחרות. הוא רואה אותם שומרים על ייחודם כיעקב וכישראל, ממשיכים את דרכם ומסורתם של אבותיהם, וממילא, מה אקוב לא קבה א-ל ומה אזעם לא זעם ה'. הוא לא מוצא נקודה על ידה יוכל לעורר את זעמו של הקב"ה ולקלל את עם ישראל.
ועוד יותר מזה הוא לימד אותנו קצת על עצמנו. זוהי מעלתו וזוהי חובתו של עם ישראל להיות עם לבדד ישכון, לא להתערב עם הגויים אשר סביבו. וגם כאשר הוא נמצא בתוכם מכורח הגלות - "ובגויים לא יתחשב" - לא יתחשב בהם ולא יחשב עמהם. לא יתחשב בהם, שאנו לא נתחשב בהם כשנחיה את חיינו. ולא יחשב בהם, שכשרואים אותם, אנו לא שם!
ואנחנו יכולים לבדוק את עצמנו! האם הנאותיהם הם הנאותינו, האם חופשותיהם הם חופשותינו, האם דיבורם הוא דיבורנו, האם הנושאים המעניינים ומעסיקים אותם זה מה שמעניין ומעסיק אותנו? א"כ אנחנו בבעיה.
בלעם דיבר על ה"בגויים" לא יתחשב, אבל אותו "בדד ישכון" שייך גם בתוך העם. כי גם בתוכנו יש מקומות שבהם אנו צריכים לאותה הנהגה של "לא יתחשב". ואולי גם זאת היתה כוונתו בברכתו "מה טובו אוהליך יעקב" וכמו שפירש רש"י "ראה שאין פתחיהן מכוונין זה מול זה". אנו רגילים לפרש זאת על צניעות שראה בהם. אבל אולי אפשר לפרש גם זאת על ה"בדד". ראה שאין פתחיהן מכוונין זה לזה, שאינם חיים לפי השני ובשביל השני, אלא חיים לפי דרכם ודרך אבותם.
וקל מאד ליפול בזה, כי יש תמיד את הרצון למצוא חן, להיות כמו כולם, להראות שאני לא ממש שונה. למצוא את המשותף ולא את השונה, את המאחד ולא את המפריד. וכשמתקרבים, מושפעים!
ואת זה עלינו לקחת מברכתו של בלעם, לזכור את הצורים והגבעות מהם הגענו. לחזק את תחושת השייכות והגאווה על שייכות זו לעם ישראל בניהם של אבותינו ואימותינו. ואז לא תהיה לנו בעיה לשכון בדד ללא התחשבות בסובבים אותנו. וזה לא חייב להיות התבודדות והסתגרות מהעולם כמו שבשביל להתבודד לא צריך לצאת ליערות. אלא כמו שלימדונו רבותינו בעלי המוסר, ההתבודדות האמיתית היא בכל מקום בו אנו נמצאים. להיות מי שאנחנו בלי התייחסות לסובב אותנו. לחייך לכולם ובכל זאת להיות רחוקים. ולהכריז ברבים - בעצם הנהגותינו - מי אנחנו, מאין אנחנו ולאן אנו שייכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה