"אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". המילה אדם לכאורה מיותרת. כי אם התורה רוצה ללמדנו דיני קורבנות, מספיק היה לכתוב, איש כי יקריב (שפתי חכמים), או, כי תקריבו קרבן לה' (כלי יקר).
על שאלה זו כבר עמד רש"י (ע"פ השפתי חכמים) וענה, מה אדם הראשון לא הביא מהגזל כי הכל היה שלו, כך גם אתה אל תביא קרבן מן הגזל.
הכלי יקר עמד גם הוא על שאלה זו, וביאר גם הוא את המילה אדם כמו אדם הראשון, אך מכיוון אחר. כמו אדם הראשון שהביא קרבן מעצמו ולא כמו הבל שהביא רק אחרי שראה את קין מביא, כך גם כשאתה מביא קרבן יהיה כאילו אתה הראשון בעולם שמביא קרבן.
הבאת קרבן היא דרך להתקרב לקב"ה. ובחטאת ואשם, היא בקשת סליחה ומחילה מהקב"ה על חטא שחטאנו. כשמביאים קרבן חטאת, צריך להרגיש בכל מה שעושים לכבש כך היה צריך לעשות לי. כאשר אנו מביאים קרבן בגלל שככה עושים כדי לכפר על חטא, אנו עלולים לאבד את עיקר המטרה והעבודה בהבאת הקרבן. לכן התורה מדמה את הבאת הקרבן לקרבנו של אדם הראשון, שיהיה כמביא מעצמו עם כל הרצון והמחשבה העצמית להתקרב ו/או לתקן את עשר עשה.
זה בעצם גם הבעיה של קיום מצות כמצות אנשים מלומדה. המצוות ניתנו כדי להתקרב לקב"ה וכשאנו עושים אותם מתוך הרגל, כי ככה כולם עושים, כי ככה גדלנו והורגלנו, ללא מחשבה על מה ומה אנו עושים, אנו מאבדים את מטרת קיום המצוות.
וכאן אנו לומדים מושג חדש במהות האדם.
בעלי החיים מחולקים לאלו שחיים בעדר ולאלו שהם חיות בודדות. האדם חיה חברתית, חי בתוך הקהילה, בתוך העם, הוא חלק משלם, אבל הוא אדם לעצמו. ולהיות אדם המעורב עם הבריות שחי בתוך עמו ובכל זאת שהסביבה לא תשפיע עליו, לא רק לרעה אלא גם לטובה, שכל מעשיו יהיו מפנימיותו ולא כתוצאה מסביבתו, לכך צריך להיות אדם.
אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם (יבמות ס"א). רק מי שמורכב לא רק מגוף ונפש, אלא גם נשמה בו שהיא חלק אלו-ה ממעל, יכול להיקרא אדם. וכדי להיות אדם צריך להזין את הנשמה במזון הראוי לה – לימוד תורה, קיום מצוות ומעשים טובים. רק מי שחי על פי התורה, מי שמחפש לברר מה חובתו בעולמו הוא זה הנקרא אדם.
מדברי רש"י אנו לומדים דבר נוסף. רש"י מדמה את המביא קרבן לאדם הראשון לעניין הבאה מהגזול. איך אפשר להשוות אותנו למי שהכל שלו? והתשובה היא כן. כשאדם יודע שהוא מקבל את כל הנצרך לו מהקב"ה ומה שלא קיבל, לא רק שאינו שלו, אלא לא נצרך לו. הרי הוא כאילו, מה שיש לו זה מה שיש בעולם ומה שאין לו פשוט לא קיים וממילא פשוט שלא יביא מהגזל. הדרישה מאתנו היא להגיע למצב שנראה גבוה יותר ממצבו של אדם הראשון, שאף שיש דברים בעולם שאינם שלי, אני חי ומרגיש כמי שכל מה שיש בעולם זה מה שיש לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה