פרשת השבוע המתחילה במצוות השמיטה,
פותחת במילים וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. וכבר שואלים חז"ל בתורת כהנים –
מובא ברש"י - "מה עניין שמיטה
אצל הר סיני. אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן
ודקדוקיהן מסיני". התורה הדגישה כאן בהר סיני, כדי ללמדנו יסוד זה שכל הפרטים
והקדוקים בכל מצוות התורה, הכל נאמר מסיני. ועדיין צריך לבדוק למה נבחרה דוקא
מצוות השמיטה כדי ללמדנו יסוד גדול זה.
מצוות השמיטה היא המבחן הגדול לאמונה.
אמנם פרשת המן מוגדרת כפרשת האמונה, אבל המבחן שלנו לאחר שנכנסנו לארץ הקדושה,
מתבטא במצוות השמיטה. אומרים לאדם לעזוב את מקור פרנסתו, לא ליום אחד, גם לא לשבוע
אחד ואפי' לא לחודש אחד. שנה שלימה על האדם לעזוב את עבודתו, לעזוב את מקור
פרנסתו, להסתכן באיבוד לקוחות שיחפשו להם מקורות אחרים ואולי יישארו איתם. נכון,
יש הבטחה של "וצוויתי את ברכתי" "ועשת את התבואה לשלוש
השנים", אבל אין מי שיאמר שזה קל. חז"ל אומרים על אותם חקלאים עובדי
אדמה שמשביתים שדותיהם בשביעית, את הפסוק – "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי
דברו לשמוע בכל דברו". כי לקיים את המצווה הזו יכול רק גיבור כח.
איך מצליחים לקיים מצווה כזו? מהיכן
שואבים את הכח והגבורה הזו? התשובה היא פשוטה – מסיני! כשאדם יודע שכללותיה
ודקדוקיה הם מסיני, שכל הפרטים הקטנים, שכל הדקדוקים של זה מותר ולעומת זאת זה
אסור, הכל נאמר מפי הגבורה בסיני, יש לו את הכח והיכולת לבצע הכל. להשאיר את
שדותיו לא מעובדים, להשאיר את אדמתו יבשה וחרבה, לראות את שכיניו עובדים כרגיל
ושדותיהם פורחים – לא תמיד רואים את הניסים בעיניים – ולדעת אני עושה את דבר ה'
מסיני, זה מקור הכח.
אומרים לנו חז"ל מה שמיטה מסיני כך
כל המצוות מסיני על כל פרטיהן ודקדוקיהן. הכח והיכולת לעמוד בנסיונות שמזמנים לנו
מהשמים היא רק על ידי מסיני! כשאדם עומד בפני מקרה קשה ורואה שיש מקילים ככה ויש
שמתירים ככה, והוא עומד בנסיונות והולך עם כל הדקדוקים והכללים ולא סוטה מהם כהוא
זה, למה? איך? כי הוא יודע שהם נאמרו מסיני. זה "גיבורי כח עושי דברו".
כי להכנס ביודעים לדבר שאתה יודע איך זה מתחיל אבל אין לך שום מושג איך זה יגמר
ואתה עושה זאת רק כי כך ה' ציווה, זה מלאך! זה גיבור כח עושה דברו!
וזה לא נגמר בזה. זה לא נגמר בהחלטה או
בעשייה חד פעמית, אלא זה ממשיך בהתמודדות יום יומית תוך ידיעה שזה רצון ה' ואנו
עושים את רצון ה' בגבורה.
ואם נעמיק נראה שבעצם הכוונה לקיום כל התורה. כשאדם מקיים את המצוות כי כך הוא הורגל ולכך הוא נולד. כי הוא נמצא במסלול שנקבע לו מראש – גן, חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה כולל וכו'. או במסלול של הבנות, גן, בית יעקב, סמינר, עבודה, משפחה וילדים. הדרך ליפול ולאבד עניין היא קלה. באיזה שהוא שלב אדם עלול לומר לא מתאים לי פרט זה או אחר או הכל. האפשרות היחידה לקיים את כל מצוות התורה היא הידיעה וההבנה למה אנו עושים זאת. למה אנו מקיימים מצוות? למה אנחנו מתפללים? למה אנחנו לומדים תורה? למה אנחנו מגדלים ילדים? והתשובה לכל זה היא אחת - סיני! את כל זה קיבלנו מסיני. מאותו מקום בו שמענו" אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". מאותו מקום בו זכינו להתגלות שאף אדם אחר בעולם לא זכה לה. מהמקום בו פתח לנו הקב"ה את כל הרקיעים וראינו שאין עוד מלבדו. כשאנחנו יודעים את כל זה ואנו עושים בגלל זה, אז נוכל ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי התורה הזאת ולהיות מאותם "מלאכים גיבורי כח עושי דברו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה