"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים..... ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כ"ה ל"ד).
עשו חוזר מהשדה עייף ורעב ורואה את יעקב מכין נזיד עדשים. כשהוא רוצה לאכול, אומר לו יעקב, תצטרך לשלם על זה "מכרה כיום את בכורתך לי". עשו עושה חשבון של רווח והפסד ואומר "הנה אני הולך ולמה זה לי בכורה". ומבאר רש"י "אמר עשו, מה טיבה של עבודה זו (עבודת הקורבנות שהיתה מיועדת לבכורות)? אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה. אמר אני הולך למות על ידה, א"כ מה לי חפץ בה". יעקב אמנם נוהג כאן כמנהג הסוחרים ומתאר בפני עשו את הקשיים, את הסכנות ו"שוכח" להזכיר את כל המעלות והשכר שיש בעבודת הקרבנות. אבל עשו לא טיפש וגם אם הוא לא מבין את חשיבותה, הוא כן מבין שאם יעקב רוצה לקנות אותה, סכנה גדולה אין כאן. מה כן יש כאן, יש כאן עבודה לא פשוטה שאכן סכנתה בצידה. אם לא עושים אותה כמו שצריך יש בה סכנה.
בכור שעובד את עבודת הקורבנות הוא פוחד להיות, אבל צייד שמסתכן מחיות טרף ומציידים אחרים הוא לא פוחד להיות. למרות שדמו של נמרוד שנהרג על ידו, עדיין טרי. כי צייד זה חיי עולם הזה במיטבם. מלא אקשן, הרבה אדרנלין, יש חיים טובים מאלו? משא"כ עבודת הקורבנות היא כולה עבודה של עולם הבא ובשביל עשו זה לא מספיק.
עשו עושה כאן את מה שעושה העצל מספר משלי "אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות". כשהוא צריך לעבוד את ה' הוא ימצא אלף ואחד סיבות למה זה קשה ואפי' מסוכן.
ואם זה היה נעצר כאן עוד ניחא. אבל התורה ממשיכה ואמרת לנו מה קורה אחרי שעשו מוכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים, "ויבז עשו את הבכורה". ואומר רש"י "העיד על רשעו שביזה עבודתו של מקום". בסדר קשה לך, אתה חושש שלא תחזיק מעמד? מה לעשות לא כל אחד זוכה. אבל מכאן ועד לבזות הדרך רחוקה. אבל זה חלק מניכוי המצפון שלו, אני חושש? אני עצלן? אני לא רוצה להתאמץ? מה פתאום, זה פשוט לא שווה. יש לי עיסוקים שווים יותר מעבודת הקרבנות. כאן חטאו הגדול.
וזה לא מתחיל כאן, זה מתחיל כבר מהבטן. "ויתרוצצו הבנים בקרבה" אומר רש"י בפירושו השני, 'מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות'. יעקב רוצה לבתי מדרשות ועשו לבתי עבודה זרה. הוא לא צריך את העבודה זרה הוא צריך את ההנאות שיתלוו לחיים אלו. יעקב איש תם יושב אהלים , עשו איש שדה, עושה כביכול ככל העולה על רוחו.
ופה צריכה להדהד בראשנו השאלה, האם אנו לא מוכרים את חיינו בעבור נזיד עדשים? האם אנו לא מוותרים על עבודה בשביל נוחות? אנחנו לא מוותרים על עליה והתקדמות בשביל חיים טובים? אנחנו לא בורחים מקשיים והתמודדויות שמפריעות להנאות החיים? נכון צריכים פרנסה, צריכים9 לדאוג לפנסיה, צריכים לחשוב על לחתן את הילדים. אבל צריך לזכור שגם צריך לחיות את הימים שיש. ולחיות הכוונה חיים של תורה, חיים של עובדת ה', חיים שיביאו אותנו לאחרי הפנסיה – לחיי עולם הבא. חיים של יעקב אבינו, לא לחיי עשו. והסכנה הכי גדולה שלא נגיע למצב של "ויבז" כדי להרגיע את מצפוננו. ולא ביזוי של המצוות חלילה, אלא אפי' זלזול במי שמשקיע יותר מאיתנו בעבודת ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה