אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה.... ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים" (כ"ח כ' כ"א) אומר רש"י מה זה ושבתי בשלום, שלם מן החטא. יעקב יודע לאיזה מקום הוא הולך. הוא יודע לאיזה סכנות רוחניות הוא נחשף ולכן הוא מבקש לשוב משם שלם מן החטא.
כשיעקב מבקש מהקב"ה שישמור אותו בדרך, שייתן לו לחם ובגדים, הוא אומר "ושמרני", "ונתן לי". ה' ישמור אותי, ה' ייתן לי. אך כשהוא מבקש לשוב שלם מן החטא הוא אומר "ושבתי", אני אשוב. כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. על שמירה, על לחם ובגדים מבקשים מהקב"ה. אך על יראת שמים ויראת חטא צריך לעבוד לבד. נכון צריך לבקש סייעתא דשמיא גם בשביל יראת שמים אבל בלי עבודה זה לא ילך.
איך עובדים? גם את זה פרשת השבוע מלמדת אותנו.
פרשת השבוע מתחילה בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. בפשטות הדבר נעשה מיד לאחר שרבקה ואחריה יצחק שלחו את יעקב לחרן. רש"י בפסוק האחרון בפרשת תולדות מביא לנו את דברי חז"ל שלפני שיצא יעקב לחרן הלך קודם כל ללמוד תורה ארבע עשרה שנה בישיבתם של שם ועבר. יעקב שיודע שיהיה קשה מאד לחזור שלם מן החטא במקום אליו הוא הולך, עד שהוא יצטרך את עזרת ה' לכך, מכין את עצמו לפני צאתו לדרך. איך? על ידי ארבע עשרה שנה של לימוד תורה. ככה עובדים על יראת שמים. הגמ' במסכת עבודה זרה (כ' ב') מביאה את הברייתא המפורסמת המלמדת אותנו את הדרך לעבודת ה'. "אמר רבי פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות ...... ענווה מביאה לידי יראת חטא". הדרך ליראת חטא ארוכה, היא נמצאת במדרגה התשיעית. אבל ההתחלה היא בתורה.
התורה לא מספרת לנו מה ואיך למד יעקב בבית שם ועבר אבל היא רומזת לנו על כך במילה אחת. בהמשך הפרשה כשיעקב חוזר להר המוריה, נאמר, "וישכב במקום ההוא". ומפרש רש"י, שם שכב אבל כל ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר לא שכב. ארבע עשרה שנה של לימוד ללא הפסקה אפי' כדי לשכב לישון. כי יעקב לא מבקש מה' להינצל מן החטא. יעקב מבקש לשוב שלם מן החטא. כדי לשוב שלם צריך יראת חטא שלימה. ובשביל זה צריך לימוד תורה בהתאם, לימוד תורה בשלמות.
לא עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא. זה לא רק מחסרון ידיעה אלא זה חסרון במהות. אי אפשר להיות ירא שמים ללא עיסוק בתורה. אבל לשם כך צריך שהעיסוק בתורה יהיה עיסוק בתורה.
רש"י על הפסוק הראשון בפרשה אומר מלמד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. גם אברהם יצא ממקומו, גם יצחק יצא ממקומו. באף אחד מהם לא נאמר ויצא ובאף אחד מהם לא אמר רש"י שיציאתו עשתה רושם. אם היו שואלים אותנו בחסרונו של מי נרגיש יותר, בחסרונו של איזה אברך שקט שיושב בפינת בית המדרש, עוסק בתורה ולא זז כל היום ממקומו. או של מי שעומד בראש ארגון חסד גדול או בראש ארגון קירוב גדול. סביר שהיינו אומרים, וודאי השני מפורסם, מורגש, פועל, כולם מכירים אותו ונעזרים על ידו. וודאי שחסרונו יורגש יותר.
אברהם אבינו היה בעל בית הכנסת אורחים הגדול בעולם. ולא רק הכנסת אורחים ובית תבשיל היו שם. אברהם גם היה המקרב רחוקים הגדול ביותר. בכל זאת כשיצא אברהם מחרן לארץ כנען, או כשיצא מארץ כנען למצרים לא נאמר ויצא, לא נאמר שיציאתו עשתה רושם. ואילו יעקב יושב האוהלים שארבע עשרה שנה לא יצא מבית המדרש, יציאתו עשתה רושם.
כי כשיש תורה בעיר אפי' כשהיא סגורה בבית המדרש, כשיש יראת שמים בעיר אפי' שאנו לא רואים אותה, כל אווירה של העיר שונה. עד כדי כך שיציאתו עושה מיד רושם כי הוא זיווה, הוא הודה והוא הדרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה