בפרשת וארא אנו ממשיכים את לימוד האמונה בקב"ה. לימוד שניתן לפרעה, למצרִים ובעיקר לעם ישראל. וננסה ללמוד מזה משהו גם לגבינו.
פרעה נזקק לקורס מקיף וארוך כדי לדעת מי ה' וכדי לשמוע בקולו. קורס שנמשך שנה בה ספג הוא ועמו מכות שלא היו מעולם ולא יהיו עד עולם. פרעה התחיל באמירה "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה'." ובמשך שנה שלימה הוא לומד את מציאות ה' "בזאת תדע כי אני ה' (ז' י"ז), את זה שה' בורא העולם ומנהיגו " למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח' י"ח). ולסיום, אין עוד מלבדו "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (ט' י"ד).
פרעה מלך מצרים לא אמור להיות אדם טיפש ובכ"ז זה לוקח לו שנה שלימה עד שהוא נכנע ושולח את בנ"י מארצו. את הסיבה לקשיי הלמידה שהוא מגלה פתאום, אנחנו יכולים למצוא בציוויו של הקב"ה למשה על המכה הראשונה - מכת דם. "לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה" (ז' ט"ו) מספרים לנו חז"ל שפרעה שהחשיב עצמו לאלוה היה יוצא בסתר השכם בבוקר להתפנות על יד היאור כדי לשמור על תדמיתו כאלוה. ובמילים שלו עצמו כמו שמובא ביחזקאל (כ"ט ג') "לי יאורי ואני עשיתיני".
פרעה שמחשיב עצמו לאלוה לא יכול להסכים ולקבל את זה שיש מנהיג גדול ממנו. וכשיש נגיעה, כשיש אגו, צריך לשבור אותם כדי שהמסר יובן. ובשביל זה הוא ועמו צריכים לקבל את כל עשרת המכות, כדי ללמד את עם ישראל, את מצרים ואת פרעה עצמו, מי הוא בורא ומנהיג העולם.
בני ישראל במצרים ערב הגאולה. מצד אחד אנו עדים לאמונה בגאולה שתבא, שעוברת מאב לבן במשך 210 שנים.
כשהקב"ה נותן למשה את שתי האותות הראשונים, הנחש והיד המצורעת, אומר הקב"ה למשה "והיה אם... ולא ישמעו לקול האות הראשון, והאמינו לקול האות האחרון" (ד' ח') וברש"י "שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם, לוקים בנגעים. כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה".
על הפסוק "אהיה שלחני אליכם" אומר רש"י מסורת בידם שבלשון זו נגאלים".
מאתיים ועשר שנים של גלות, חלקם עם עבודה קשה, עם שעבוד נורא. וישראל באמונתם עומדים ומחכים מתי יבא הגואל שיגאלם בלשון "אהיה שלחני אליכם" ומתי ילקה פרעה על ידם.
ומצד שני "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". כשמשה בא לבשרם על הגאולה המתקרבת, לאחר שחיכו לה כל כך הרבה שנים, הם לא מסוגלים לשמוע, הם רוצים את העכשיו, הם רוצים להקל מהעבודה הקשה.
ואת זה ידע פרעה עוד בתחילת הדרך. "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". שיהיו עסוקים בעבודה קשה, לא יהיה להם זמן לחשוב על כלום גם לא על גאולה. וזו הייתה עיקר גלות מצריים, גלות הנפש. מכובד העבודה הקשה ומקוצר הרוח, לא היו יכולים אפי' לחשוב.
במכת ברד מספרת התורה על התנהגות המצרים. "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם ליבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה" (ט' כ'-כ"א). מה קשורה יראת ה' לכאן. לא הספיק להם הנסיון המר של יותר מחצי שנה בה כל מה שמשה אומר מתקיים בדם ואש ותמרות עשן? גם מי שלא ירא ה' אמור להיות חכם ולפחות לחשוש שגם הפעם זה יצליח.
המצרים כמו מלכם פרעה היו שקועים בעבודה זרה ובכל תועבות מצרים. עם יש בורא לעולם, אם תהיה יראת ה', כל עולמם יתהפך עליהם. פתאום יהיו מחויבויות, פתאום א"א לעשות כל מה שהלב רוצה וחומד. ובשביל זה הם מוכנים אפי' להשאיר את בהמתם בשדה.
שלוש דוגמאות אלו מביאות למסקנה אחת. גם אם האמת ברורה ואנו יודעים מהי, כל מיני נגיעות אישיות יעצרו אותנו מליישם אמת זו. יכול אדם להיות חכם גדול כמו פרעה ובכל זאת להזדקק לשנת לימודים כואבת ומייסרת. והכל בגלל גאווה ושגעון גדלות.
יכול אדם לחזות את כל רכושו יודר לטמיון ולא לעשות כלום כדי למנוע זאת, כי זה יחייב אותו למחשבה על מהות העולם, שעלולה להביא לידי שינוי לא קל של כל חייו.
יכול אדם להיות שומר מצוות, להיות יהודי מאמין ולא להשתחרר מהגלות הזו של תכבד העבודה על האנשים. להשקיע את כל חייו בעבודה או בכל עניין אחר עד שלא משאיר לעצמו זמן לחשוב, כי החשיבה תחייב אותו. אם נאמין באמת שהקב"ה הוא לבדו מנהיג את העולם, הוא המפרנס היחיד הוא הרופא היחיד, הרי שייתכן שיידרש שינוי גדול מדי במהלך חיינו, ויתור כביכול על דברים שאדם רגיל ורוצה אותם. וזה שינוי שלא כל אחד מוכן לקחת על עצמו.
וכבר מגדיר הרמח"ל במסילת ישרים את היצה"ר כאיש מלחמה בעל חכמה רבה שמיישם עד היום את שיטתו זו של פרעה כדי להשאיר אותנו במצבנו ושלא נוכל להשתנות ולהתעלות. ובלשונו: " ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא יישאר להם רוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להינחם ממעשיהם והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זה מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ה): "תכבד העבודה על האנשים וגו'", שהיה מתכון שלא לבד שלא להניח להם רוח כלל לבל יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכוח התמדת העבודה הבלתי מפסקת.
פרעה נזקק לקורס מקיף וארוך כדי לדעת מי ה' וכדי לשמוע בקולו. קורס שנמשך שנה בה ספג הוא ועמו מכות שלא היו מעולם ולא יהיו עד עולם. פרעה התחיל באמירה "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה'." ובמשך שנה שלימה הוא לומד את מציאות ה' "בזאת תדע כי אני ה' (ז' י"ז), את זה שה' בורא העולם ומנהיגו " למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (ח' י"ח). ולסיום, אין עוד מלבדו "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (ט' י"ד).
פרעה מלך מצרים לא אמור להיות אדם טיפש ובכ"ז זה לוקח לו שנה שלימה עד שהוא נכנע ושולח את בנ"י מארצו. את הסיבה לקשיי הלמידה שהוא מגלה פתאום, אנחנו יכולים למצוא בציוויו של הקב"ה למשה על המכה הראשונה - מכת דם. "לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה" (ז' ט"ו) מספרים לנו חז"ל שפרעה שהחשיב עצמו לאלוה היה יוצא בסתר השכם בבוקר להתפנות על יד היאור כדי לשמור על תדמיתו כאלוה. ובמילים שלו עצמו כמו שמובא ביחזקאל (כ"ט ג') "לי יאורי ואני עשיתיני".
פרעה שמחשיב עצמו לאלוה לא יכול להסכים ולקבל את זה שיש מנהיג גדול ממנו. וכשיש נגיעה, כשיש אגו, צריך לשבור אותם כדי שהמסר יובן. ובשביל זה הוא ועמו צריכים לקבל את כל עשרת המכות, כדי ללמד את עם ישראל, את מצרים ואת פרעה עצמו, מי הוא בורא ומנהיג העולם.
בני ישראל במצרים ערב הגאולה. מצד אחד אנו עדים לאמונה בגאולה שתבא, שעוברת מאב לבן במשך 210 שנים.
כשהקב"ה נותן למשה את שתי האותות הראשונים, הנחש והיד המצורעת, אומר הקב"ה למשה "והיה אם... ולא ישמעו לקול האות הראשון, והאמינו לקול האות האחרון" (ד' ח') וברש"י "שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם, לוקים בנגעים. כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה".
על הפסוק "אהיה שלחני אליכם" אומר רש"י מסורת בידם שבלשון זו נגאלים".
מאתיים ועשר שנים של גלות, חלקם עם עבודה קשה, עם שעבוד נורא. וישראל באמונתם עומדים ומחכים מתי יבא הגואל שיגאלם בלשון "אהיה שלחני אליכם" ומתי ילקה פרעה על ידם.
ומצד שני "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". כשמשה בא לבשרם על הגאולה המתקרבת, לאחר שחיכו לה כל כך הרבה שנים, הם לא מסוגלים לשמוע, הם רוצים את העכשיו, הם רוצים להקל מהעבודה הקשה.
ואת זה ידע פרעה עוד בתחילת הדרך. "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". שיהיו עסוקים בעבודה קשה, לא יהיה להם זמן לחשוב על כלום גם לא על גאולה. וזו הייתה עיקר גלות מצריים, גלות הנפש. מכובד העבודה הקשה ומקוצר הרוח, לא היו יכולים אפי' לחשוב.
במכת ברד מספרת התורה על התנהגות המצרים. "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם ליבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה" (ט' כ'-כ"א). מה קשורה יראת ה' לכאן. לא הספיק להם הנסיון המר של יותר מחצי שנה בה כל מה שמשה אומר מתקיים בדם ואש ותמרות עשן? גם מי שלא ירא ה' אמור להיות חכם ולפחות לחשוש שגם הפעם זה יצליח.
המצרים כמו מלכם פרעה היו שקועים בעבודה זרה ובכל תועבות מצרים. עם יש בורא לעולם, אם תהיה יראת ה', כל עולמם יתהפך עליהם. פתאום יהיו מחויבויות, פתאום א"א לעשות כל מה שהלב רוצה וחומד. ובשביל זה הם מוכנים אפי' להשאיר את בהמתם בשדה.
שלוש דוגמאות אלו מביאות למסקנה אחת. גם אם האמת ברורה ואנו יודעים מהי, כל מיני נגיעות אישיות יעצרו אותנו מליישם אמת זו. יכול אדם להיות חכם גדול כמו פרעה ובכל זאת להזדקק לשנת לימודים כואבת ומייסרת. והכל בגלל גאווה ושגעון גדלות.
יכול אדם לחזות את כל רכושו יודר לטמיון ולא לעשות כלום כדי למנוע זאת, כי זה יחייב אותו למחשבה על מהות העולם, שעלולה להביא לידי שינוי לא קל של כל חייו.
יכול אדם להיות שומר מצוות, להיות יהודי מאמין ולא להשתחרר מהגלות הזו של תכבד העבודה על האנשים. להשקיע את כל חייו בעבודה או בכל עניין אחר עד שלא משאיר לעצמו זמן לחשוב, כי החשיבה תחייב אותו. אם נאמין באמת שהקב"ה הוא לבדו מנהיג את העולם, הוא המפרנס היחיד הוא הרופא היחיד, הרי שייתכן שיידרש שינוי גדול מדי במהלך חיינו, ויתור כביכול על דברים שאדם רגיל ורוצה אותם. וזה שינוי שלא כל אחד מוכן לקחת על עצמו.
וכבר מגדיר הרמח"ל במסילת ישרים את היצה"ר כאיש מלחמה בעל חכמה רבה שמיישם עד היום את שיטתו זו של פרעה כדי להשאיר אותנו במצבנו ושלא נוכל להשתנות ולהתעלות. ובלשונו: " ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא יישאר להם רוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להינחם ממעשיהם והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זה מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ה): "תכבד העבודה על האנשים וגו'", שהיה מתכון שלא לבד שלא להניח להם רוח כלל לבל יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכוח התמדת העבודה הבלתי מפסקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה