פרשת שמיטה ויובל מסתיימת בשאלה שכל חקלאי ששומר שמיטה - לפחות בפעם הראשונה - שואל את עצמו. "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית ... וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (ויקרא כ"ה כ - כ"א). הקב"ה מצווה את בני ישראל, אתם תשמרו את השמיטה, תשביתו את האדמה לשנה שלימה ובשנת היובל הבאה לאחר שנת שמיטה – לשנתיים. לא תזרעו, לא תקצרו, לא תעבדו, לא יהיו הכנסות. אתם דואגים, מה תאכלו בשנים אלו? ממה תתפרנסו? הבטחה של הקב"ה שפרנסתכם מובטחת. ההכנסות של השנה השישית יספיקו לכם לשלוש שנים.
שאלה זו של "מה נאכל?" יכולה להשאל לא רק על ידי חקלאים. כל אדם שנזקק לפרנס את עצמו ואת משפחתו עומד בפני שאלות כאלו. מי שבקושי גומר את החודש איך יכול לתת צדקה ואפי' מעשר כספים? מי שמשכורתו אינה מספיקה לו לקיום סביר או לכיסוי חובותיו, איך יקדיש מזמנו ללימוד תורה? ונוכל ללכת עם זה הלאה, צריך לחתן ילדים, צריך לחסוך לעת זקנה.
פרשת השבוע מתחילה "וידבר ה' אל משה במדבר סיני..." (ויקרא כ"ה א'). וידועים דברי התורת כהנים המובאים ברש"י "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטוטיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני". אנחנו רגילים ללמוד מכאן את החיוב שלנו בדקדוק בקיום המצוות. דיברנו בעבר גם על הצורך להיות "גיבורי כח" לא רק בשמיטה אלא בקיום כל מצוות התורה.
ונראה לי שטמונה כאן גם אותה הבטחה. אותה הבטחה של "וצויתי את ברכתי" שנאמרה בסיני על מצוות השמיטה, נאמר גם על כל מצוות התורה. מקיום מצוות לא נפסיד ולא נינזק. גם אם נראה לנו שההפסד מוכרח, שהרי אם ניתן ממה שאין לנו, או במקום לעבוד שעות נוספות או בעבודה נוספת, נקבע עיתים לתורה, ממה נתפרנס? איך יהיה לנו כדי צרכנו וסיפוקנו? אומרת לנו התורה בפרשה זו, כמו שבשמיטה יש הבטחה מפורשת שלא תינזקו ולא תפסידו אלא עד רבה תתברכו. כך בכל מצוות התורה, לא רק שלא נינזק מקיומם, אלא יתקיים בנו "וצויתי את ברכתי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה