פרשת בחוקותי נקראת בכל שנה סמוך לעצרת – חג מתן תורה ולא במקרה. הגמ' במסכת מגילה (ל"א ב') אומרת, "תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה". עצרת הוא חג מתן תורה ולפני שאנו מגיעים בכל שנה ליום זה ומקבלים מחדש את התורה, צריך להתכונן. אחד הדברים הוא התוכחה, מה יקרה אם לא נקבל ונשמור את התורה.
אם נלך על דרך זו, הרי שזה לא הדבר היחיד בפרשה שמכין אותנו לקבלת התורה.
"אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה" (רש"י כ"ו ג') תנאי לקבלת כל הטוב המובטח בפרשה הוא עמל התורה. וזה גם תנאי לקבלת התורה. האדם נברא כדי להתענג על ה', וכדי שהתענוג יהיה גדול יותר, נדרש האדם לעבוד כדי להגיע לזה. לשם כך נברא יצה"ר המפריעו מעבודת ה', וכשינצחו, אז יגיע לתכלית של ההתענגות על ה'. איך מנצים את היצה"ר? בדרך אחת בלבד, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", התורה ניתנה כתרופה כנגד היצה"ר. הגמרא במסכת עבודה זרה (כ' ב') מביאה את דברי רבי פנחס בן יאיר, "תורה מביאה לידי זהירות .... לידי יראת חטא".
פרק ו' במסכת אבות נפתח בדברי רבי מאיר "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה". מה זה תורה לשמה? אומר התפארת ישראל, "לא לבעבור יראת העונש, מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול שנתברר לו כבוד גודלה היא תכלית כל האדם ותכלית כל הבריאה". תורה לשמה זה אומר ללמוד תורה לא מיראת העונש. תורה לשמה זה לשם התורה! מתוך הבנה מה זה תורה! מתוך הכרת שמה הגדול וכבוד גודלה ושהיא תכלית האדם ותכלית הבריאה.
פרשת השבוע מגלה לנו מה נצרך כדי לקבל התורה, יראת העונש – הקללות, ולימוד התורה. ומוסיפה התורה, לימוד תורה בגלל יראת העונש, בגלל הפחד מהקללות, לימוד כדי לצאת ידי חובה, לא יביא אותנו לקבלת התורה. מה שיביא אותנו לשם זה לימוד לשמה, לימוד מתוך הבנה מה זה תורה, לימוד עם השקעה, עם מאמץ, לימוד עם עמל התורה. זה לימוד שיביא אותנו לא ליראת עונש, אלא לזהירות שתביא אותנו ליראת חטא, לדבקות בקב"ה, להנות מזיו השכינה.
וההכנה לא מסתיימת כאן. המשך הפרשה, מיד לאחר הקללות, עוסקת באדם הנודר את ערכו לביהמ"ק. איך מעריכים את ערכו הכספי של האדם? האם בכלל יש לו ערך? בנזיקין, כדי לשום כמה לשלם, מעריכים את שוויו של האדם הניזק כאילו היה עבד, אך מה בהקדש? התורה קובעת את הסכום להקדש על פי מינו וגילו של אדם. גבר בן עשרים עד שישים – חמישים שקלים, אישה בגיל זה - שלושים שקלים. ילד מגיל חמש עד עשרים – עשרים שקלים, ילדה – עשרה שקלים. וכן הלאה, תעריפים לתינוק ותינוקת, לזקן וזקנה. זה לא שוויו של האדם כי לאדם אין ערך כספי, כמו שאומר רש"י (כ"ז ג') "אין ערך זה לשון דמים". האדם הוא עולם ומלואו, האדם נברא יחידי כדי לומר לו אתה יחיד בעולם וכל העולם נברא בשבילך. זו צריכה להיות מחשבתו של אדם שבא לקבל את התורה. הקב"ה לא נותן את התורה לעם ישראל וגם אני בתוכם מקבל משהו כחלק מהעם. הקב"ה נותן את התורה בשבילך! לא משנה מי ומה אתה. אתה לא נמדד לפי ערכך כי אתה עולם מלא ולך הקב"ה נותן את התורה, על כל חלקיה ועל כל רבדיה, רק תהיה מוכן לקחת.
יראת שמים, עמל התורה והכרה בחשיבותך זה כל הנצרך כדי לקבל את התורה אותה נותן הקב"ה לך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה