פרשת שלח כוללת בחובה שלוש פרשיות: פרשת המרגלים המתפרסת על רובה של הפרשה. מיד לאחריה פרשת נסכים העוסקת בנסכים המגיעים עם קרבנות נדר ונדבה. ולסיום פרשת ציצית. האם יש קשר בין הפרשות?
פרשת נסכים פותחת בפסוק "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם" (במדבר ט"ו ב') רש"י מוצא במילים אלו את הקשר לפרשה הקודמת. "בישר להם שיכנסו לארץ". אחרי הגזירה של ארבעים שנה במדבר, אומר להם הקב"ה, העונש יסתיים ותכנסו לארץ המובטחת. האם זה הקשר היחיד?
גם בפרשת ציצית אנו מוצאים קשר בדברי רש"י. על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם" (ט"ו ל"ט) אומר רש"י, "כמו 'מתור הארץ' שנאמר בפרשת המרגלים. הלב והעניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העברות. העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות". האם יש כאן רק דמיון של פעולת הריגול?
נראה שיש כאן הרבה יותר מזה. יש כאן דרכים לתיקון החטא וכלים להתמודדות בעתיד.
פרשת נסכים פותחת בנסכים הבאים עם קורבנות נדר ונדבה. כבר ביארנו שקרבן הוא מלשון קורבה לה' ונדר ונדבה הם מעין מתנה לה'. המתנה במקרה זה לא באה למלא חסר אצל המקבל, כי לקב"ה לא חסר כלום. המתנה באה להרבות את האהבה שלנו לקב"ה, הנתינה יוצרת ומחזקת אהבה. לא של המקבל לנותן אלא של הנותן למקבל, כמו שמבאר ר' אלה לופיאן בספרו מכתב מאליהו.
רבו הביאורים על חטא המרגלים ועל הגורמים לחטא זה. אנו מדברים על חטאו של העם כולו, שבעבורו יצא הקצף מאת ה'. העם כולו שחיכה מאתיים ועשר שנה לגאולה ממצרים ולביאה לארץ אבות. הנה רואים כבר את הארץ הלב משתוקק ופתאום נגמר הכל, לא אנחנו לא רוצים. מה קרה? הוציאו את דיבת הארץ רעה. אותה ארץ שהקב"ה שהוציאם ממצרים רוצה לתת להם במתנה, היא כבר לא כל כך טובה. פקפקו ביכולתו של הקב"ה להכניסם אל הארץ. מה קרה כבר שכחכתם את גבורתו של הקב"ה? שכחתם את כל הניסים שעשה לכם? ואם שכחתם, הרי כלב מזכיר לכם עכשיו. אז מה קרה? שמעתם וקיבלתם. מה חסר? חסרה האהבה לקב"ה. על מישהו אהוב לא מקבלים דברים רעים. על אבא אוהב לא נשמע שום דבר רע, לא משנה מי יספר ומה יספר. וכאן בא התיקון והפתרון, יצירת וחיזוק האהבה בינינו לקב"ה. איך? על ידי הקרבנות והנסכים. והיום שאין קרבנות – על ידי התפילה! ואהבה זו היא שתכניס אותם לארץ.
פרשת ציצית מלמדת אותנו מה הגורם לחטא, לכל חטא. שני סרסורי העבירה העיניים והלב המפתים את האדם לחטוא. עין רואה, לב חומד וכלי המעשה גומרים. גם חטא המרגלים על ידי ראיית העיניים וחמדת הלב, החיפוש אחר הכבוד כמו שמבארים המפרשים. והפתרון "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'". ההסתכלות בציצית וזכירת כל המצוות מונעת את העין רואה דברים אסורים, דברים שלא שלך וממילא את הלב החומד. אין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות ואת הרוח שטות הזו מבטלת ראיית חוטי הציצית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה