יום שישי, 3 ביוני 2011

פרשת נשא - הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין

פרשת השבוע עוסקת בפרשת סוטה. ומיד לאחריה בפרשת נזיר. רש"י שואל את שאלת הגמרא בסוטה "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה"? ומביא השפתי חכמים את דברי הרא"ם בהסבר השאלה, "שהרי היא עברה על עשרת הדברות וזה קידש עצמו במותר לו". והתשובה "לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין".

במה מדובר? לא מדובר באדם שראה את הסוטה בחטאה. מדובר באדם שראה את הסוטה בניוולה ובענשה (שפתי חכמים), ועל כך אומרים חז"ל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. למה? "שהוא מביא לידי ניאוף". ואפילו שהנודר נזירות נקרא חוטא - שמצער עצמו מן היין המותר לו - ולכן מביא קורבן חטאת (כדברי רבי אליעזר הקפר בגמ' שם), אעפ"כ מרמזת לו התורה תזיר עצמך מן היין כדי שלא תחטא.

וכבר למדו מכאן חכמי המוסר את כח השפעתו של הרע, שאפי' כשרואה אותה בניוולה, בכל אופן הוא עלול לחטוא באותו חטא.

אם כך חששה התורה מלראות את ענשה וניוולה של החוטאת, כמה צריך להיזהר מלראות את החטא עצמו?!

שאלה ידועה היא איך אנו מצפים למשיח בכל יום שיבוא? הלא אם לא הגיע בדורו של החפץ חיים, של הגאון מוילנא, של רש"י, של רבי עקיבא, מה פתאום שיבוא לדור יתום כשלנו? ושמעתי הסבר נפלא שאולי הוא אפי' אמיתי. אמנם ב"עשה טוב" אנו רחוקים מדורות קודמים, קיום המצוות שלנו אינו באותה רמה, לשם שמים שלנו אינו לשם שמים, לימוד התורה אינו אותו לימוד תורה. אבל ב"סור מרע" אנחנו עולים עליהם. אינו דומה הרע ופיתויו בדור שלנו, לרע שבדורות קודמים. אינו דומה הרחוב שלנו לרחובות של אז. כל אדם שיוצא לרחוב החילוני ונחשף לבגדים שלא היה רוצה לראות על אשתו ובנותיו, נחשף לפרסומות הממלאות את הרחובות, עומד בפני נסיונות שלא שיערום אבותינו. על אחת כמה וכמה מי שעובד בחברה חילונית, ועוד יותר מי שנחשף לתקשורת המקוונת. ובמיוחד עם היא מחוברת לחגורת מכנסיו או נמצאת אצלו בכיס סמוך ללב. מה יעשה הבן ולא יחטא. ואם בכל אנחנו מצליחים לעמוד בנסיונות ולא לחטוא, בשביל זה בלבד יבא המשיח.

ושלא נחשוב לרגע שאנחנו מחוסנים וזה לא משפיע עלינו כלל. כי אם הרואה בענשה וניוולה של הסוטה צריך זהירות יתר מלחטוא, על אחת כמה וכמה הרואה סוטה בסטייתה.

אנו עומדים לפני מתן תורה ועלולה להתגנב בליבנו המחשבה – קבלת התורה זה בשביל בחורי ישיבות, בשביל אברכים, בשביל לומדי ועוסקי התורה, מה לנו ולקבלת התורה? מה לנו ולשמחתה של תורה?

הגמ' במסכת שבת (פח ב) מתארת את מה שהיה כשעלה משה רבינו לקבל את התורה "ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו? אמר להן לקבל תורה בא. אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. אמר לו הקב"ה למשה החזר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה. אמר לפניו רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'. אמר להן למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה? 'לא יהיה לך אלוהים אחרים', בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גילולים? ..... שוב מה כתיב בה? 'לא תרצח! לא תנאף! לא תגנוב!' קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקב"ה".

התורה היא לא רק מעשה מרכבה, היא לא רק סודות התורה וגם לא רק עמקות התורה. "כי היא חיינו ואורך ימינו". ולהיפך ככל שיש יותר יצה"ר, ככל שנמצאים במקום שיש שם יותר לא תרצח! לא תנאף! לא תגנוב! ככל שנמצאים במקום שהיצה"ר שולט יותר, כך צריך יותר את התורה. יותר זהירות בקיום המצוות! יותר הרחקה מהרע! יותר עסק בתורה! כי בראתי לו יצר התורה בראתי לו תורה תבלין. אין תרופה אחרת, התרופה היחידה ליצה"ר היא התורה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה