יום שישי, 4 בפברואר 2011

פרשת תרומה - תכנית המשכן האדם הבריאה

פרשת השבוע העוסקת כולה בציווי הקב"ה למשה על בניית המשכן וכליו נותנת תכנית מפורטת היורדת לפרטי פרטים ומדויקת עד תכלית הדיוק. הפרשה מתחילה בכלי המשכן, הארון השולחן והמנורה בסדר הזה. ושלושת כלים אלו, הארון – נושא את התורה, את הלוחות ואת ספר התורה שכתב משה רבינו. השולחן – כל השפע, כל צרכי האדם ופרנסתו בעוה"ז ואיך זה מגיע? על ידי שזה שולחן גבוה. והמנורה זה שכרו של אדם לעולם הבא. ואיך? הדלקת השלהבת עד שתהא עולה מאיליה, השאיפה למעלה. ומשה נצטווה על הארון ראשון כי התורה היא המדריכה אותו ומביאה אותו גם לשולחן שיהיה שולחן גבוה, גם למנורה שתעלהו מעלה. גם לשכרו בעוה"ז וגם לשכרו בעולם הבא.

והתורה מלמדת אותנו איך בונים את כל הדברים האלו, רק על ידי דיוק מוחלט בהוראות הקב"ה. עד כדי כך שאת המנורה שמביאה אותנו לחיי עולם הבא, גם משה לא יכל לעשות עם כל הדקדוק, עד שזרקה לאש ונעשתה מאיליה. על בצלאל אומרת הגמרא (ברכות נ"ה א') "אמר רב יהודה אמר רב, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ". בניית המשכן וכליו מקום השראת השכינה היתה כבריאת העולם על ידי צירוף אותם אותיות שבהם ברא הקב"ה את עולמו. ולכן החשיבות לדייק בכל פרט הקטן ביותר שיהיה. "וכן תעשו".

חז"ל למדונו האדם הוא עולם קטן. ידועים דברי האלשיך על דברי הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שכל אחד מישראל צריך לעשות את עצמו למשכן ולמקום השראת שכינה. ואם האדם הוא משכן הרי הוא צריך להכיל בתוכו את הארון – התורה, שולחן שיהיה שולחן גבוה, ומנורה של שאיפה לעליה מתמדת. ואז יהיה לו גם את השולחן והמנורה – שכרו בעולם הזה ובעוה"ב. ואותו דקדוק בעשיית המשכן וכליו צריך להיות גם בבניית המשכן האישי, בבניית האדם עצמו. בלימוד וקיום התורה בלי לסטות כהוא זה, התייחסות לכל צרכיו כמגיעים משולחן גבוה, והשאיפה לעליה מתמדת.

ואם עסקנו עד עכשיו בעיקרו של משכן – בכליו, נמשיך הלאה בפרשה ונלמד את פרשיות עשיית המשכן על יריעותיו ועל קרשיו. גם כאן אנחנו מוצאים את אותו פירוט, איזה חומר גלם, כמה חוטים וכמה יהיו כפולים, יריעות שמשאירות שתי אמות מגולות ועליהם יריעות שיכסו עוד אמה ורק היריעה השלשית תכסה גם את האמה האחרונה. מידות מדויקות של הקרשים עם תכנית מדויקת של חיתוכם וחיבורם זה לזה. אין לנו שמץ של הבנה בבניית המשכן כמו שאין לנו שמץ של הבנה בבריאת העולם. אבל מה שכן יש לנו זה הלימוד על חשיבות הדיוק בכל פרט מהתכנית, לא רק בכלים - בתוכן הפנימי, אלא גם בבניין - במעטפת החיצונית.

ובהשלכה אלינו, לא רק הפנימיות צריכה להיות נקייה ללא רבב אלא גם המעטפת החיצונית של האדם צריכה להיות בתכלית הדקדוק כפי רצונו יתברך.

אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ולצערנו גם פשרנים למיניהם, תמהים בפני רבות על כל מיני דקדוקים וחומרות. ואני תמיד ממשיל להם את המשל מעיסוקם – תכנות מחשבים. תחסיר פסיק הכי קטן במקום כל שהוא והשבתת מערכות שלימות. העולם וכן האדם נבראו לתכלית מסוימת ובצורה מסוימת. התכנית היא התורה, החסרת פסיק הכי קטן בכל חלק ממנה, סטית סטייה ולו הכי קטנה מהתכנית, השבתת מערכות שלימות.



ונקודה נוספת יש לנו ללמוד מפרשת השבוע. אם המשכן נבנה בדיוק ובדקדוק כזה. על אחת כמה וכמה העולם כולו. כל פרט ופרט מחושב ומדוקדק. הגמ' (תענית כ"ה א') מספרת על רבי אלעזר בן פדת שמצבו היה כל כך קשה, עד שפעם אחת כשהקיז דם ולא היה לו דבר לטעום, אכל שן שום וכתוצאה מזה חלש ליבו והתעלף. כשבאו חכמים לבקרו ראוהו בעודו חסר הכרה, בוכה וצוחק וניצוץ של אש יוצא ממצחו. כשהתעורר שאלוהו מה זה היה. אמר להם שישב עם הקב"ה ושאל אותו עד מתי יהיה כך בצער. שאלו הקב"ה אם רוצה שיהפוך את העולם ויבנהו מחדש ואז כשיוולד, אולי יוולד במזל של עשירות. רבי אלעזר בן פדת לא הסכים ועיין שם בגמרא שכרו. אנחנו רואים פה בגמ' את מורכבותו ומידת דיוקו של העולם. אם נגזר על מישהו לסבול בעוה"ז, זה לא עניין שלו בלבד, זה חלק מהתכנית הכוללת של העולם. וכדי לשנות את מצבו, צריך לברוא את העולם מחדש. וזה מה שאמר הקב"ה לאיוב (ל"ח ד'), "איפה היית ביוסדי ארץ"? האם היית בבריאת העולם כדי שתוכל להבין את כל מה שנעשה. מה שקורה אצלך זה חלק מעולם שלם והכל כבר מיוסד בבריאה. לפעמים אנחנו תמהים מה כבר אנחנו מבקשים? אתה הקב"ה שזן מקרני ראמים עד ביצי כינים, אין לך קצת יותר גם בשבילנו? אתה שנותן בריאות ורופא כל בשר אין לך גם בשבילנו? רגע אחד של רוגע, רגע אחד של מנוחה, קצת שקט. גם אם נתעלם לרגע מכפיות הטובה שיש במחשבות כאלו. וגם אם אנחנו לא גרועים כל כך ואולי אנחנו אפי' טובים. צריך תמיד לזכור שאנחנו חלק מתכנית מדוקדקת עד לפרטי פרטים. ואם זה מה שהקב"ה נתן לנו, הרי אין אפשרות אחרת. לא לקיומנו ולא לקיום הבריאה.

2 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. מתאים להביא כאן את שירו המרטיט של רבי יצחק הוטנר "בלבבי משכן אבנה להדר גאונו, ובמשכן מזבח אשים לקרני הודו. ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקרבן אקריב לו את נפשי, את נפשי היחידה".
    רק הקרבת הנפש על כל רצתונותיה, תבנה מקום משכן לשכינה.

    השבמחק