פרשת ויקהל עוסקת בבניית המשכן וכליו. ואנו מוצאים כאן התבטאויות מעניינות:
וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו את כל אשר צוה ה' (לה י)
וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ((לה כה)
וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה, טוו את העיזים (לה כו)
מכל הפסוקים האלו אנו רואים דבר אחד ברור וחשוב מאד. על אף אחד מהעוסקים במלאכת המשכן לא נאמר שהיה נגר טוב. שהיה אומן במלאכת הצורפות. שהיתה תופרת מיוחדת. על כולם נאמר חכמת לב – "וכל חכם לב". "וכל אשה חכמת לב" אשר נשא ליבן אתנה".
סביר שהיו בין יוצאי מצרים גם בעלי מלאכה שמתאימים למלאכת המשכן. ייתכן שאף היו ביניהם מומחים שהרי בנוסף לעבודה הכללית, העבידו אותם המצרים גם בעבודות פרטיות. כל אחד לקח לו עבדים לעשות את מלאכתו. הצורף לקח עבדים שיעסקו בצורפות. הנגר לקח עבדים שיעבדו בנגרות. והתופרת/מעצבת לקחה שפחות שיעבדו בתפירה. וביניהם מסתבר שהיו כאלו שצברו נסיון וידע רב. ובכל זאת, משה רבינו בציוויו של הקב"ה לא חיפש את אותם בעלי אומנות, את החכמים במקצועם. כי כדי לעסוק במלאכת שמים, יותר מהצורך בידע מוקדם ובחכמת השכל. יש צורך בחוכמת לב. יש צורך בנדבת לב. משה רבינו חיפש את חכמי הלב. את אלו שליבם הרחב דחף אותם להתנדב למלאכת המשכן אף שאין להם שום מושג איך יעשו זאת.
כעין זה מצאנו אצל יעקב אבינו כשגלל את האבן מעל הבאר. בפיוט "זכור אב" הנאמר בתפילת גשם אומר הפייטן "ייחד לב וגל אבן מפי באר מים" וראיתי בשם ר' חיים שמואלביץ', שיעקב לא חשב אם יכול או לא יכול. מצד חובת גמילות החסד הוא צריך להרים עכשיו את האבן אז הוא מנסה להרים. ומכח ייחוד הלב, אמונת ה', הידיעה שאין עוד מלבדו וברצות ה' - יוכל להרים את האבן לבד.
מי שנבחר להוביל את מלאכת בניית המשכן היה בצלאל שעליו נאמר "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (לה לא). גם פה ללא ידע מוקדם אלא מתנה שנתנה לו מאת ה'.
בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. לכאו' בחירה של ייחוס. נינה של מרים מצד אחד, ומצד שני משבט יהודה.
אבל אם נמשיך לפסוק ל"ד "ולהורות נתן בליבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן". ונעיין בדברי רש"י - שייחסו לדן שהיה מהירודים שבשבטים מבני השפחות והשווהו לבצלאל משבט יהודה למלאכת המשכן. הרי שנבחרו לא בגלל יחוס וחשיבות אלא לפי מה שהם באמת.
האור החיים הקדוש אומר על פסוק זה – "להורות" שלא שמר לעצמו את החכמה והידע אלא לימד לאחרים. גם כאן אנחנו רואים את נדבת הלב. אנו רואים אדם שהרצון היחיד שלו הוא שיבנה משכן לה'. מי יבנה לא חשוב. מי יוביל, לא חשוב. לא שמר את החכמה אלא העביר את כל החכמה שקיבל לאהליאב. וזו הסיבה שנבחר בצלאל. כי נדבת ליבו הייתה השלימה ביותר.
הרבה פעמים אנו מרגישים התעוררות לעשות משהו טוב. אם זה עשיית חסד, הצטרפות לארגון חסד או הקמת מערך חסד. אם זה התחזקות בלימוד תורה, הצטרפות לשיעורי תורה, הקמת שיעורי תורה או אפילו למסור שיעורי תורה. אבל אז תמיד מגיעה חלישות הדעת. מי אני? איך אעשה זאת, מאיפה להתחיל, מהיכן הכוחות? אני מסוגל? ועוד כל מיני טענות שנראות צודקות.
מלמדת אותנו התורה, חכמת לב! נשיאות לב! אם נרצה באמת, אם נשתמש בחכמת לבנו, אם נפעיל את נדיבות ליבנו. אם נייחד את ליבנו לעבודת ה'. נהיה מסוגלים לעשות הכל. כי הקב"ה ימלא אותנו ברוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה