קרח רוצה את
המנהיגות ולשם כך הוא צריך לשכנע כמה שיותר מעם ישראל כדי שיצאו נגד משה על ידי
הצגת השאלות המובאות במדרש רבה. "קפץ קרח ואמר למשה, טלית שכולה תכלת מהו
שתהא פטורה מן הציצית? א"ל חייבת בציצית. א"ל קרח, טלית שכולה תכלת אין פוטרת
עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה? בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו
חייב במזוזה. א"ל כל התורה כולה - רע"ה פרשיות - אינה פוטרת את הבית,
פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?". ולסיום, הסיפור הדרמטי והמרגש על אותה
אישה ושתי בנותיה שלא היו לא נבראו כפי שמובא בילקוט שמעוני. "ובמושב
לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן, מה עשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר
ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת
בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש
בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה
אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה
עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש
גיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר
לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע
זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך
תתן לו אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה
תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפי' אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו ואמרה הרי
הן עלי חרם אמר לה כולו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה, נטל
והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה".
קרח יודע שטענותיו
הם דמגוגיה זולה, כי הקב"ה ציווה על ציצית המורכבת מחוטי לבן ותכלת ועל מזוזה
בפתח החדר ולא משנה מה יש שם. ועל כולם הסיפור שלא היה ולא נברא וגם אם היה אז כך
נכון לעשות. קרח גם הוא היה במתן תורה גם הוא שמע את ה' מדבר את שתי הדברות
הראשונות וגם הוא ראה את משה עולה אל ההר לקבל את התורה. גם הוא מכיר את י"ג
העיקרים וביניהם שנבואת משה רבינו עליו השלום היתה אמיתית.... ושכל התורה המצויה
בידינו היא הנתונה למשה רבנו.... ושזאת התורה לא תהא מוחלפת... ובכל זאת בטענות
אלו מנסה קורח לשכנע את העם שמשה לא נביאו של הקב"ה והתורה שיש בידינו לא מן
השמים אלא בדאה מליבו. איך קורה דבר כזה? מה מביא את קורח לרמה כזו?
ואת התשובה עונה
רש"י בתחילת הפרשה "נתקנה על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל". "והשוחד
יעוור עיני חכמים", הקנאה התאווה
והכבוד הם השוחד הגדול ביותר.
אלא שבפסוק ז' שואל
רש"י שוב, "קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו". ולכאורה הרי כבר
קיבלנו תשובה מפורטת ומנומקת למה עשה זאת!
אלא, יש דברים שגם
שוחד לא אמור לגרום. גם להשפעת הקנאה והכבוד על נפש האדם, יש גבולות. הרי יודע את
חומרת הדברים ושיש דין ויש דיין. הרי הוא יודע שכל האומר הקב"ה ותרן יוותרו
מעיו. וא"כ "מה ראה לשטות זו"?
ואת התשובה נותן
לנו רש"י עכשיו, כשהוא מוסיף משפט אחד שנותן לנו הבנה נוספת בנפש האדם. "עינו
הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו
אני נמלט. וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר
כל אלה בנים להימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו".
קרח יודע את האמת. קרח יודע שהוא חוטא ובכל זאת אותו שוחד שהטעה את עינו גרם לו
להאמין שלא ייענש. ולמה? כשראה מי יצא ממנו, אמר "בשבילו אני נמלט".
אדם יכול לחשוב הכל
יהיה בסדר, למה? כי הוא נתלה בכל מיני דמיונות וחושב יש לי איך להימלט. ה' ירחם! הכל
יהיה בסדר! אמנם אני לא משהו, אבל אני מחנך טוב את הילדים שלי! סבא שלי היה רב גדול,
הוא יציל אותי! אני עושה חסד עם הרבה אנשים! סיבות רבות למה הקב"ה לבסוף לא
יעניש אותי. אבל אנו רואים מהפרשה שגם כשיש לנו הוכחה לכאורה מנבואה או מרוח הקודש,
שהכל יהיה בסדר, בסוף משלמים על הכל. הרבה דרכים למקום והכל יכול להיות ממש לא
בסדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה