פרשת השבוע מלמדת אותנו מה עושים כשבאה צרה על ישראל, בין צרה כללית ובין צרה פרטית, הטיפול הוא הסתכלות כלפי מעלה ופניה לאבינו שמיים.
וכי נחש ממית או נחש מחיה, אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאין. בפרשת בשלח אנו לומדים אותו דבר. נאמר על מלחמת עמלק, וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכוונין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברין ואם לאו היו נופלים.
נכון אנחנו עושים וצריכים לעשות השתדלות. פונים לרופאים, מחזיקים צבא, אבל מה פועל? מה מרפא? מה מנצח את המלחמות? הסתכלות כלפי מעלה ושעבוד הלב.
הקב"ה שולח צרות כשחסר בהסתכלות כלפי מעלה. לפעמים אנחנו לא יכולים לשייך למשהו מסוים, ואז אנחנו מבינים שהקב"ה רוצה שנחזק את הקשר. אך לפעמים הקשר צועק.
המדרש אומר למה נענשו בנחשים? הם התלוננו על המן שהרגישו בו את כל הטעמים, ייענשו על ידי הנחש שמרגיש טעם חול בכל מה שהוא אוכל. ייתכן שבשביל זה נחש הנחושת, להזכיר להם את חטאם. ההבטה אל נחש הנחושת הבהירה להם את ההבדל בינם לבין הנחש וזה מביא אותם שישעבדו את ליבם לאביהם שבשמים.
עולם התורה עומד כעת מול מתקפה חסרת תקדים בנוגע לגיוס לצבא. ברור לי שאנחנו צריכים להתפלל אבל לפני כן עלינו להבין על מה יצא הקצף. וכדי להבין על מה יצא הקצף למעלה, ניתן להתבונן בקצף למטה. כבר תקופה ארוכה שפועלים בדרכים רבות לפתות את לומדי התורה להתגייס לכל מיני מסגרות משתלמות מאד בצבא. לימוד ועיסוק במקצועות שהעוסקים בהם בצבא, מבוקשים אח"כ בשוק העבודה. והעסק עובד, אמנם טיפין טיפין, אבל אף אחד לא רוצה באמת לגייס את כל בחורי השיבות ליחידות לוחמות. אז מה קרה? למה החליטו לשבור את הכלים?
בעל הניסים אנחנו אומרים "ועל המלחמות". יש מצבים בהם אנו צריכים להודות על עצם המלחמה. היוונים ניסו להשליט את תרבותם בעולם. בתחילת דרכם בארץ ישראל הם פעלו בדרכי נועם, בפיתוי ובשכנוע. וזה אכן הצליח, חלק גדול מעם ישראל, התייוון. עד שניסוי ליוון את הנשארים בכח. אז, מתתיהו כהן גדול ובניו החלו במלחמה ונצחו בה. על מלחמה זו אנו מודים, כי אם לא שינוי הגישה אצל היוונים והפעלת הכח, ייתכן ולא היה נשאר מעם ישראל אלא קומץ נאמנים לה' ולתורתו. כשבאים נגדנו בכח, גם אלו שהיו מתפתים, כעת יצטרפו למלחמה.
אולי הדרך היחידה למנוע מאותם המתפתים לעזוב חיי תורה וללכת לרעות בשדות ירוקים כחולים או לבנים בשביל חיי נוחות ורווחה, היא לגרום למלחמה. כי במלחמה חלקם הגדול יצטרפו למחנה לומדי התורה.
אבל אני חושב שיש כאן נקודה נוספת. בתחילת הפרשה, אדם כי ימות באהל – אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה. הטענה של דורשי "גיוס שווה לכולם" היא שהחיילים מתים בשדה הקרב, ואיפה אנחנו בעסק. בלי להיכנס לדמגוגיה שבזה – מה עם כל הג'ובניקים -, התשובה שלנו היא שאנחנו ממיתים עצמנו באוהלה של תורה. האם אכן כך? אנחנו לא צריכים תשובה בשביל אלו מהצד השני אלא בשביל עצמנו. האם אנחנו באמת ממיתים עצמנו באוהלה של תורה. גם אלו שחיים חיי דחק כדי לעסוק בתורה, עדיין לא מסתכנים בנפשם.
הממית עצמו על התורה ממית את העצמיות שלו, מי שמוותר לא על חיי פאר ומותרות אלא אפי' על חיים סבירים וחי חיי דחק, הוא ממית את העצמיות שלו הדורשת את כל זה, בשביל התורה.
ופה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו? כמה יש באמת בעולם הישיבות כאלו שמוכנים לוותר על משהו בשביל התורה. אפשר לראות את זה אצל בחורים ולא פחות אצל אברכים.
אבל על העוסקים בתורה יומם ולילה אני לא רוצה לדבר, הלוואי ואזכה ויהיה חלקי עמהם.
אני כן רוצה לדבר על כל אותם יהודים שהגיעו מעולם התורה ויצאו לעשות לביתם. האם הם נשארים בני תורה? כמה הערכה יש להם לתורה. גם אותם הקובעים עיתים לתורה, למה הם עושים זאת? כי זה עוד דבר שצריך לעשות? איך הם עושים זאת? על מה מוותרים בשביל הזכות ללמוד תורה? לצערי אני שומע אנשים שכשיוצאים לעבוד לא מרגישים שיוצאים ממקומם אלא שנכנסים אל המקום שלהם. עכשיו סוף סוף הם עושים משהו. ולא מדובר על כאלו שלא הסתדרו אף פעם בישיבה ולא היה להם טעם בלימוד.
גם אדם שעובד לפרנסתו יכול להמית עצמו באוהלה של תורה. אם זה עיקר חייו. אם סביב התורה נסוב כל יומו. אם הוא יודע לשים גבול לעסקיו כדי לעסוק בתורה. אם הוא מוותר על העצמיות שלו בשביל התורה, אז הוא ממית עצמו באוהלה של תורה. אבל אם אנחנו כמו כולם, אם העצמיות שלנו חשובה לנו כמו כולם, אז למה שלא נשרת בצבא כמו כולם? טענתם צודקת!
ואולי ואולי על זה יצא הקצף. ולא הקצף למטה אלא הקצף למעלה. וכאן כל אחד יכול לתרום את חלקו. כי כל ויתור על העצמיות - אפי' הקל ביותר - בשביל התורה, מצרף אותנו ללגיונם של הממיתים עצמם על התורה - כמובן לא באותה רמה. מחזק ומגדיל את אוהל התורה, את קיום התורה, ומפחית את הצורך באיתותים הנשלחים ממרום דרך כל מיני גזירות של גיוס לצבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה