בני ישראל שוב באים בטרוניות ושוב "למה העליתנו ממצרים למות במדבר" והפעם "כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". יורד להם כל יום מן מהשמים. לחם אבירים, אוכל של מלאכי השרת. ובכל זאת הם מתלוננים. ומיד מגיע העונש, "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל". מה הקשר בין העונש לחטא? היכן כאן המידה כנגד מידה?
והתרופה, "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" ושואלת המשנה בראש השנה (כ"ט א') וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, היו מתרפאין".
עם ישראל בדרכו לארץ המובטחת צריך לבנות את עצמו באמונה בקב"ה. בשביל זה היו חמישים הימים עד מתן תורה, ואחרי חטא המרגלים הוברר שצריכים עוד 40 שנה. גם כאן חטאם של ישראל נבע מחסרון באמונה בקב"ה. כל רוח סערה מנידה את אמונתם ממקומה. מיד דואגים מה יהיה עם מים? אנחנו רוצים אוכל רגיל שכשם שהוא נכנס כך הוא יוצא ולא נשאר במעיים. והתשובה היא בשילוב שבין העונש והתרופה. העונש, נחשים שמכישין אותם. התרופה, נחש נחושת. לא תרופה קונבנציונלית אלא סמל שיגרום להם להסתכל כלפי מעלה ולכוון את ליבם לאביהם שבשמים. אין הבדל בין נחש נחושת לבין נסיוב נגד ארס הנחש, שניהם לא עושים כלום. שניהם צריכים את ההסתכלות כלפי מעלה לאבינו שבשמים. ההבדל ביניהם שבתרופה רגילה, קשה להגיע להסתכלות כלפי מעלה, והרי זה מה שרצה הקב"ה ללמדם את ההסתכלות כלפי מעלה. ולכן נחש נחושת.
אותו דבר אנחנו מוצאים כשבא עמלק להילחם בישראל בסוף פרשת בשלח "ומשה אהרון וחור עלו ראש הגבעה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח .... וגבר עמלק" וגם שואלת הגמרא (שם) וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכוונין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברין ואם לאו היו נופלים.
עמלק, "אשר קרך בדרך" לשון מקרה. אין השגחה, הכל מקרה. והמלחמה נגדו היא בניגוד המושלם, רק השגחה. לא תלוי במעשיהם של לוחמי ישראל אלא רק בידיו של משה שמסמלים את הסתכלותם של ישראל כלפי מעלה וכיוון ליבם לאביהם שבשמים.
זו צריכה להיות ההסתכלות שלנו גם היום על כל תרופה שאנו לוקחים, ובכל מלחמה שאנו מנהלים. דוד המלך אומר בתהילים, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". פירוש "כי לעולם חסדו", כי לנצח מתקיים חסדו. ומבאר זאת רבי יחזקאל לווינשטיין על פי דברי הראשונים, אותה הנהגה שנהג הקב"ה עם בני ישראל במדבר בשעת גילוי פנים, אותה הנהגה נוהגת גם היום בשעת הסתר פנים, רק בצורה נסתרת שאנו לא רואים אותה.
אותה הנהגה שהייתה בנחש נחושת, של הסתכלות כלפי מעלה ומיד מתרפאין, קיימת גם היום. רק שהיום בהנהגה של הסתר פנים אין לנו נחש נחושת אלא אנו צריכים להיעזר בתרופות. אותה הנהגה של ירים משה ידו, של הסתכלות כלפי מעלה וכיוון הלב לאביהם שבשמים ומיד היו מתגברין, קיימת גם היום. רק שהיום אנחנו צריכים טנקים, מטוסים, יחידות עילית. וכל זה כדי לבלבל אותנו ולהסתיר מאיתנו את האמת שלא התרופות מרפאות ולא הטכנולוגיות המדהימות וחיילי העילית מנצחים את הקרבות. ולהקשות עלינו את הידיעה הפשוטה שאותו בורא עולם שניצח את עמלק ושריפא את הנשוכים הוא זה שמרפא אותנו מחוליינו ונוצח את מלחמותינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה