ותלמוד תורה כנגד כולם
יוצא לי לא פעם, לשוחח עם אברכים או גם בחורים, על
דילמא שעומדת בפניהם בכל אזכרה או ברית שיש במשפחתם. ללכת או לא ללכת? הרי בדרך
כלל זה לא יהיה בנץ החמה, אלא על חשבון שעות הלימוד בכולל. מה עם ביטול תורה שלי
ושל החברותא? ומצד שני הם עלולים להיעלב, ומה עם כיבוד הורים? <בדרך כלל הבעיה
כשזה אצל הצד השני, שהרי אנו לא ממש מכבדים הורים ואין לנו בעיה לומר להם מה
שאנחנו רוצים. אבל מהשווער לא נעים. והשוויגער, בכלל עלולה להיפגע ועוד יהיה סכסוך
משפחתי חלילה.> והדילמה נהיית יותר קשה כאשר יש בן או חתן שעובד. ממנו לא
מצפים, הרי יש לו עבודה והוא לא יכול להיעדר ממנה מתי שנוח לו. ואם הוא עצמאי אז
וודאי זה גם הפסד ממון. אבל מה עם התורה? מה, אני מעשרה בטלנים שנמצאים כדי להצטרף
לכל דבר מצווה? האם "תורתו אומנותו" לא אומר שזה יהיה לפחות כמו עבודה?
יש המכריעים לכאן ויש המכריעים לכאן. בדרך כלל לפי כמה המשפחה מוכנה לקבל את זה.
את דעתי אין צורך לפרט. כל מי שקרא קצת מהדברים
שאני כותב, השקפתי ברורה לו. אבל השבוע מצאתי שפרשיות השבוע העוסקות ביעקב אבינו, מדברות
בדיוק על זה.
פרשת תולדות מסיימת בהוראתם של יצחק ורבקה ליעקב
ללכת לחרן. עיון ברש"י על הפסוק האחרון בפרשה, שקשור בכלל לחתונתו של עשו עם
ביתו של ישמעאל, שהייתה גם אחות נביות, מגלה לנו כמה שנים נעדר יעקב מבית הוריו.
ולפי חשבון זה מול חשבון השנים שהיה בבית לבן, יוצא שחסרים ארבע עשרה שנה בהם היה בישיבתם
של שם ועבר.
בפרשיות הבאות נלמד שיעקב נענש בעשרים ושתיים שנה
בהם בנו יוסף נעלם, כנגד אותם עשרים ושתים שנה בהן היה בבית לבן ולא כיבד את
הוריו. נכון הוא הלך לשם במצוותם אבל בכל זאת, באותם שנים הוא היה רחוק מהם ולא
כיבדם. (צריך להבין למה זה לא נחשב, אבל זה בפעם אחרת). למה יעקב לא נענש על אותם
ארבע עשרה שנה שהיה בבית שם ועבר? אם נאמר שהיה נחת רוח להוריו מכך שהוא בישיבה,
הרי גם שמחו בכך שהוא נמצא בחרן, כל אחד מטעמו הוא. אלא אומר רש"י, בזכות התורה.
יעקב היה בישיבתם של שם ועבר כדי ללמוד תורה. זה שהלך במצוותם לחרן ולא היה יכול
לכבדם זה בסדר אבל עדיין כיבוד אב ואם הוא לא קיים לכן נענש. בשנים שהיה יעקב
בישיבה, "תלמוד תורה כנגד כולם", גם כנגד כיבוד אב ואם. לכן לא נענש על
שנים אלו.
הכל תלוי בהבנה מה זה לימוד תורה. למה אני לומד?!
למה אני נמצא בישיבה או בכולל?! יעקב איש תם יושב אוהלים. יושב אוהלים זה לא תשובה
למה יעקב אבינו עושה. יושב אהלים זה המהות של יעקב. כי הם חיינו זה לא שיר נשמה,
זה מציאות, התורה זה החיים שלו. לכן כשהוא בישיבה, כשהוא לומד תורה, אין שום דבר
מלבד זה. גם אין כיבוד אב ואם.
הדברים אמורים לא רק כלפי אלה שתורתם אומנותם,
לאברכים בכולל ולבחורי ישיבה. אלא לכל מי שקובע עיתים לתורה. קביעות עיתים לתורה
זה לא לימוד תורה. זה לעשות קביעות לתורה. בזמן הקבוע ללימוד אין שום דבר אחר. כל
התכניות והעיסוקים יקבעו לפי הזמן הקבוע ללמוד התורה. מי שקשה לו הניסיון ורבים
המפריעים, ימצא לו את השעות בהם זה יותר קל, בהם המפריעים עוד ישנים – בשעות הבוקר
המוקדמות. או אולי דווקא בשעות מנוחת הצהריים. לא משנה הזמן כמו הרעיון. כשקביעות
עיתים לתורה זה קביעות, אז זה מעין יושב אהלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה