כרגיל לפני שאנחנו ניגשים ללמוד את סיפורי התורה
על הדורות הראשונים, עלינו לזכור ולהזכיר שאין לנו שום מושג והבנה בגדלותם
ובחטאיהם. ואין לנו אלא ללמוד מלשון התורה מה שנוגע עלינו.
"ויחל נח איש
האדמה ויטע כרם" (ט' כ') פירש רש"י, "עשה עצמו חולין, שהיה לו
לעסוק בנטיעה אחרת.
הרמב"ן מפרש,
נטע כרם ולא גפן, שלא נטע אילן אחד כשאר האילנות בשביל הפרי אלא כרם בשביל יין. ומוסיף
הכלי יקר, שהיין מרגילו בחטא ומרחיקו מן הקדושה, לכן נעשה חולין. ומה שקרא איש
האדמה, כי זה היה מצד החומר שבו המחובר לאדמה.
"נח איש צדיק
תמים" תמים פירושו שלם, שלם בצדקותו. נכון יש הדורשים את הכתוב
"בדורותיו" לגנאי, אילו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב. אבל כבר פירשו שהיה צדיק לעצמו בשונה מאברהם
שהיה מרבה ידיעת והכרת ה' בעולם, וכיוצא בזה עוד ביאורים שהמשותף להם שהיה נח
"צדיק תמים". "את האלוקים התהלך נח" ......
איך מגיעים ממצב של צדיק תמים ומתהלך את האלוקים
למצב של חולין, למצב של שתיית יין עד שכרות ועד "ויתגל בתוך אהלו"?
בלי לנסות לנתח
ולהבין את "חטאו" של נח, אלא דברים שנראה לי שאנחנו יכולים לקחת אל
ליבנו מצורת סיפור הדברים בתורה ובחז"ל.
נח למד תורה! מהציווי לקחת שבעה מכל הבהמה הטהורה,
לומד רש"י, העתידה להיות טהורה לישראל, מכאן שלמד נח תורה. אם נתייחס למה
שהבאנו קודם שהיה צדיק לעצמו ולא התעסק בהחזרה בתשובה, הרי מסתבר שהיה כל היום
עסוק בתורה. ממצב זה עובר נח לבנות תיבה. תכנון, הנדסה, בניין, נגרות. אבל זה לוקח
120 שנה כך שודאי נשאר לו הרבה זמן פנוי שבו הוא התחיל כן לעסוק בהחזרה בתשובה,
לספר על המבול הקרב לכל המתעניין בבניית התיבה הענקית הזו רחוק מהים. וסביר שעוד
נשאר לו זמן להמשיך ולעסוק בתורה. ואז מגיעה שנה שבה נח עסוק כולו בטיפול ובהאכלת
החיות, הבהמות, העופות וכל השרצים אשר איתו בתיבה. רש"י על הפסוק "וישאר
אך נח" (ז' כ"ג) מביא את המדרש שהיה נח גונח וכוהה דם מטורח הבהמות
והחיות. ומביא גם את המדרש על האריה שהכה את נח לאחר שאיחר בהבאת מזונו. אנו גם
מכירים את המדרש על הלטאה (זיקית) שנח טרח רבות למצוא במה להאכילה עד שמצאה את
התולעת שיצאה מהתפוח המקולקל. ומדרש תנחומא (נ"ח ט') מפרט יותר "כל י"ב חודש, שהיה נח בתיבה, לא ראה שינה, לא הוא ולא
בניו. לא ביום ולא בלילה. שהיה עוסק וזן את הבריות שעמו. והיה מגיש לכל בהמה, חיה
ועוף את אכלם כלימודם, ובשעות שהם למודים לאכול. יש בהמה, שהיא אוכלת בשעה אחת
ביום, ויש בשתים ויש בשליש הלילה ויש בחצות ויש בקרות הגבר, והיה נותן לכל מזונו
בשעתו". נח היה עסוק כולו
בטיפול בכל אותו גן חיות שהיה איתו בתיבה ומסתבר שזמן לעיסוק בתורה לא היה לו.
נכון הוא עסק יום ולילה בחסד עצום. הוא עסק בקיום הבסיס לעולם שיתחיל מחדש אחרי
המבול. הוא גם עסק בקיום ציוויו המפורש של הקב"ה. אבל כשזה בלי העיסוק בתורה
נקל להגיע להיות איש האדמה עד כדי "ויטע כרם. וישת מן היין, וישכר, ויתגל
בתוך אהלו".
אנשים יושבים שנים באוהלה של תורה ועוסקים בתורה.
ואחר שנים הם נאלצים לצאת להביא טרף לביתם. זה יכול להיות גם בנות בית יעקב שקיבלו
את החינוך הכי טוב בבית ובבית הספר ולבסוף יצאו לעבוד כדי שיוכלו להקים בית של
תורה. הם מקיימים מצווה. הם עושים חסד עם משפחתם. תהיה להם אולי גם האפשרות לעסוק
בחסד עם שאר העולם. אבל נקל מאד להפוך מיושב אהלים לאיש אדמה. זה יכול לקרוא
כשעובדים עם חיות ובהמות אבל זה יותר מסוכן כשעובדים עם בני אדם. פתאום המושגים
משתנים, השאיפות מותאמות לאותם מושגים שהתקבלו מהסביבה. צורת הבילוי ו"ניצול"
הזמן הפנוי משתנה. היום קוראים לזה לפתוח את העיניים, הבעיה שזה בסגנון
"ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם".
והאפשרות היחידה להינצל מזה ולשמור על צדקותנו ועל
תמימותנו והמשך ההליכה את (עם) האלוקים, היא העיסוק בתורה במוסר ובתפילה. והקדשת
זמן למחשבה על החשוב והנכון ועל מהי מטרת חיינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה