פרשת שמות – וישמע אלוקים

ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים... וישמע אלוקים את נאקתם... (שמות ב' כג-כד)

בני ישראל קיוו כל הזמן שהנה ימות מלך מצרים, יתחלף השליט ואז יהיה יותר טוב, יוקל מעליהם השעבוד. כשראו שגם לאחר מותו, כשקם מלך חדש, עדיין השעבוד בתוקפו והמצב לא רק שלא מוטב אלא להפך נהיה יותר גרוע. אז ותעל שוועתם אל האלוקים. ומיד וישמע אלוקים את נאקתם.

הקב"ה יודע את מצבם של ישראל בכל רגע ורגע מאותם מאתים ועשר שנים קשות. הוא יודע על כל צער ומכאוב של כל יהודי ויהודי. בבחינת עמו אנכי בצרה, קלני מראשי, קלני מזרועי. ובכל זאת כל זמן שיש לבני ישראל תקווה כל שהיא של פתרון בדרכים ארציות, הרי שאין הקב"ה מתערב ונותן להם להתנהל בדרך זו. רק כאשר התחלף השלטון ועדיין עולם כמנהגו נוהג, כאשר ראו שאפסו כל הסיכויים, כאשר נזכרו לפנות על ה' ולשים בה' מבטחם, מיד וישמע את נאקתם.

מספרים שכשחלה הכתב סופר בעודו ילד בן 8 ונטה למות, שאלו כמובן ברופאים הכי טובים וניסו את כל האפשרויות הרפואיות, עד שהרופאים הרימו ידיים ואמרו שאין מה לעשות. כשאמרו זאת לאביו החתם סופר, הסתגר בחדרו ולאחר זמן יצא ואמר שהוסיפו לו עוד חמישים שנה. ואכן כך היה, הכתב סופר נפתר בגיל חמישים ושמונה. כששאלו את החתם סופר למה חיכה עד עכשיו? ענה החתם סופר שבדרך שאדם נוהג כאן, כך נוהגים איתו בשמיים. כל זמן שיש תקווה ואנו סומכים על הרופאים שירפאו את החולה, משמים מוסרים את החולה בידיהם של הרופאים ונוהגים בו מנהגי הטבע. כאשר הבן אדם מפסיק לסמוך על הרופאים ונשאר עם הברירה האחרונה, שזה לסמוך על רופא כל בשר, אז גם ההנהגה בשמים מתחלפת וניתן לפעול.

ודברים אלו מבוססים על דברי הרמב"ן בפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו י"א. עיי"ש) שמנציח לדורות את השאלה המפורסמת "מה לרופא בבית ירא ה'" ובלשונו "ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה'". ומבסס את דבריו על מאמר חז"ל (ברכות ס') "שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות, והשם הניחם למקרי הטבעים".

הרמב"ן גם הוא אומר את אותם דברים. הקב"ה הוא הרופא חולים! ובשביל אותם "שנוהגים ברפואות והם לא מעדת ה' שחלקם בחיים" כלשונו, הנהיג מהלך של רפואה על ידי רופאים בעולם. ומי שבוחר ללכת לרופאים, הקב"ה מנהיג אותה בהנהגה זו של רפואה על ידי רופאים. וכאשר פונה מעם הרופאים ופונה לקב"ה - וחידש החתם סופר שגם עם זה מחוסר ברירה, כי אין רפואה בדרכי הרפואה - אז חוזרת ההנהגה המקורית של ה' רופא חולים. וכמו שמסיים הרמב"ן שם "וברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים".

חשוב לזכור זאת כדי שגם אם אנו לא בדרגה זו ואנו כן דורשים ברופאים וכן עושים השתדלות בכל עניננו, כפי שמורה לנו ההלכה, עדיין צריך לזכור תמיד שזה השתדלות בלבד, אבל הכל מאתו יתברך.

יש סיפורים רבים על אנשים שכשהלכו לרופא, בטרם נכנסו לרופא ברכו שהכל על כוס מים או משהו אחר, כדי להזכיר לעצמם שגם אם אני נכנס עכשיו לרופא, הכל נהיה בדברו של בורא עולם.

ואין הדברים אמורים רק ברפואה, אלא בכל דבר שאנו רוצים וצריכים. בפרנסה, בהצלחה בלימודים,  בנחת מהילדים ועוד ועוד. גם אם אנו עושים את ההשתדלות וגם אם נראה על פניו שהצלחתנו תלויה במאמצנו או ברצונם הטוב של אחרים וכדו',  נזכיר לעצמנו תמיד שהכל אבל הכל נהיה בדברו. ואז נזכה ל"וישמע אלוקים".