יום שלישי, 31 בינואר 2012

פרשת בא - גאולת מצרים בגלל דם פסח ודם מילה או כי בני בכורי ישראל


לפני מכת בכורות, המכה האחרונה שלאחריה יצאו בנ"י ממצרים, מצווה אותם הקב"ה לקחת שה שהוא גם  אלוהי מצרים ולהקריבו לה'. בשונה מקרבן פסח אותו יקריבו לדורות, כאן נצטוו בציווי מיוחד, "דברו אל כל עדת ישראל לאמור, בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות.... והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו...." (שמות י"ב ג-ו). ובטעם מצווה זו לקחת את השה ארבעה ימים קודם הקרבתו, אומר רש"י, כיוון שהגיע זמן פרעון השבועה שנשבע לאברהם שיגאל את בניו ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו,... נתן להם שתי מצוות דם פסח ודם מילה. הסיבה לגאולה היא בגלל השבועה לאברהם אבל בלי מצוות לא תתכן הגאולה.

בפרשת שמות, בפעם הראשונה בה נגלה ה' אל משה בסנה ומצווהו ללכת למצרים ולהוציא משם את בני ישראל, אומר הקב"ה למשה, "ראה ראיתי את עני עמי .. ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו". הרי סיבה נוספת לגאולה. ומשה עונה לקב"ה "וכי הוציא את בני ישראל" ומפרש רש"י מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים. נכון הם סובלים והגיע הזמן לגאול אותם, אבל זכות צריך. אומר לו הקב"ה, "וזה לך האות... בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". מה הוא האות, אומר רש"י "וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים שיצאו ממצרים". הזכות היא קבלת את התורה על הר סיני לאחר יציאתם.

ובהמשך אותה פרשה, הקב"ה אומר למשה לאמר לפרעה "כה אמר ה' בני בכורי ישראל. ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו, ..אנכי הורג את בנך בכורך". הסיבה לגאולה כי עם ישראל הם בנו בכורו של ה'. הסיבה למכות שבשיאם מכת בכורות, כי אם בנו של ה' לא מתעסקים. אומר הקב"ה לפרעה על ידי משה, לא מצאת עם מי להתעסק, רק אם הבן שלי? "הנני הורג את בנך בכורך".

מצד אחד אנחנו רואים את הרצון לגאול. בגלל השבועה, בגלל בני בכורי, בגלל צער הגלות. ומצד שני, צריך זכויות. זכות קבלת התורה וכהכנה לזה זכות שתי מצוות לא פשוטות המלוות במסירות נפש.
כי אהבת הקב"ה לעמו היא אהבה לבנו בכורו. מה זה בכור? רש"י על הפסוק בני בכורי ישראל, כותב, בני בכורי – לשון גדולה. מה היא אותה גדולה של בן בכור.

עדיין בחומש שמות, בפרשת כי תשא, בציווי על פדיון הבן, על הפסוק "כל בכור בניך תפדה" (ל"ד כ'), אומר רבינו בחיי, " מי שזוכה שהוא בכור, מעלה גדולה היא לו. ..... ואע"פ שאין העבודה בהם, יש להם מעלה מצד שהם בכורות". ומה אומרת מעלה זו? ממשיך רבינו בחיי, "ויצטרך הבכור שיחזיק בתורה וביראת שמים יותר משאר בני אדם מצד המעלה שבו שהוא בכור".
מה עושה אותנו ל"בני בכורי ישראל"? העיסוק בתורה וביראת שמים. אל תתעסק איתו, עם הבן הבכור הזה! למה? כי הוא יקבל את התורה על הר סיני, כי הוא יחזיק בתורה וביראת שמים מצד מעלתו.
התורה היא לא נספח לעם ישראל. התורה היא גם לא תוספת מעלה בעם ישראל. התורה היא המהות, הבסיס והקיום של עם ישראל. קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא.

 אנחנו מבקשים כל יום בברכת אהבה רבה, "אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו ותן בליבנו בינה, להבין ולהשכיל. לשמוע ללמוד וללמד..." מתי מבקשים רחמים? כשאנחנו לא יכולים יותר, כשלא יכולים בלי מה שאנחנו מבקשים. בלי תורה אנחנו לא יכולים לחיות, אין לנו קיום, אז "המרחם רחם עלינו".
וגם בהמשך "לשמור ולעשות ולקיים...!" לא מדובר רק על שמירת מצוות, מדובר על קיום התורה. מה זה קיום התורה?
על המשנה באבות פרק ד' משנה ט' "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר" אומר הברטנורא, "כל העוסק בתורה". לשמור זה מצוות לא תעשה, לעשות זה מצוות עשה. מה זה לקיים? לקיים זה להעמיד. לתת קיום לתורה, להעמידה לאורך ימים. איך עושים את זה? לימוד! לימוד התורה הוא קיומה.

"והערב נא ה' אלוקינו" אנחנו מבקשים כל יום בברכת התורה. מי שלא אוהב שוקולד, לא מבקש לאהוב שוקולד. מי שלא אוהב ללמוד מתמטיקה, לא מבקש לאהוב ללמוד מטמטיקה. אבל מי שלא אוהב ללמוד תורה, כן מבקש לאהוב. וגם מי שאוהב מבקש לאהוב יותר. כי היא חיינו ואי אפשר לוותר על החיים ואי אפשר לא להנות מהחיים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה